הסוד שלי נחשף על הבר!!!

הסיפור שלי הוא בעצם גם סוד. עוד לא סיפרתי אותו לאף אחד, והיום הוא ייחשף לראשונה.. יש דברים שאנחנו מתביישים שעשינו, או לא עשינו. מתביישים לגלות את הפן הלא נחמד שבאישיות שלנו, ולא מדברים עליו. אף אחד לא רוצה שילגלגו לו, שילעגו ושיספרו בדיחות על חשבונו. לכל אחד יש סוד כזה. וגם לי. כששרתתי בצבא לפני כ-12 שנה הכרתי חייל בן גילי בחור שקט ומופנם,גובה ממוצע, קצת מרושל, לא יפה וגם לא מכוער. הוא בפירוש לא היה חתיך מהסוג שמושך בחורות,אבל היה בחור חכם, מבריק ו"חרשן". יצא לנו לבלות הרבה ביחד בשמרות שבבסיס, ישבנו בבתי קפה וגם ביקרתי בדירתו. הוא פינק אותי בכל הזדמנות, החמיא לי, והיה לי נעים ונוח להיות בחברתו,אבל לא מעבר לזה. במשך הזמן הוא התוודה שהוא אוהב אותי, ואחרי שהתלבטתי קצת, החלטתי שאתן לקשר הזה צ`אנס. לא אהבתי את הנשיקות שלו,ולא התרגשתי ממגע ידיו, וככל שניסיתי והשתדלתי,לא נוצר הקליק שמחבר בין זוג אוהבים.לא נמשכתי אליו ולא התאהבתי, אבל חיבבתי אותו על חוכמתו,טוב לבו ונדיבותויצאנו מדי פעם לפאבים,הלכנו לקולנוע כמה פעמים, אבל בעיקר ישבנו בבתי קפה, רוב הזמן בבסיס. עם הזמן הבחור היה מאוהב לגמרי. היה מתרגש בחברתי, מתקשר לעתים קרובות יותר,ומתקשה להתנתק ממני.ככל שהתקרב אלי יותר,הלכתי והתרחקתי ממנו והרגשתי שהקשר בינינו מעיק.לא הייתי מאוהבת בו, למרות שניסיתי.מכיוון שלא רציתי להמשיך ולהשלות אותו, החלטתי לנתק את הקשר.בשיחה האחרונה שהיתה לנו אמרתי לו שאנחנו לא מתאימים. זה לא בגללך, אמרתי. זה בגללי.אני לא בנויה עדיין לקשר,אתה בחור מקסים ואין ספק שתמצא בקרוב את האהבה הגדולה שלך.לא יכולתי שלא להרגיש שהבחור נפגע ונעלב .הניתוק התרחש זמן קצר לפני תום השירות הצבאי שלי. אחרי כמה חודשים שהשתחררתי מהצבא הלכתי עם חברה לפאב.באותו הערב הייתי קצת מדוכדכת ובמצב רוח שפוף.ישבנו על הבר כי הפאב היה דחוס וצפוף.הקפצתי טקילה ומצב רוחי השתפר מעט.כבר כשנכנסתי,הבחנתי בהמולה לא רגילה סמוך לאחד השולחנות.היו שם קולות שירה,צהלה,וצעקות,והמון אנשים מקיפים את השולחן, חלקם עומדים וחלקם יושבים.הפאב היה כמרקחה.כשאחד מיושבי השולחן הזה התקרב לברמן,שאלתי אותו על מה ההמולה."חבר שלי זכה בפרס הראשון בטוטו עם עוד שותף". מזל טוב, אמרתי.זאת באמת סיבה למסיבה.בכמה הוא זכה? "הם זכו בשישה מליון שקלים" ענה החבר, והסתלק עם הבירה בידו . אף פעם לא ראיתי מישהו שזוכה בפרס גדול בהגרלה כלשהי,אמרתי לחברה שלי: אני הולכת להציץ. התקרבתי לשולחן,ונדהמתי לפגוש את "החייל" שלי. בתחילה לא זיהיתי אותו.הבחור היה לבוש בטעם רב,הוא פיזר חיוכים לכל עבר ונראה קורן מאושר.הבחור הזה היה ח-ת-י-ך. ניכר בו שכל האהבה שהרעיפו עליו השתקפה מפניו. הוא לא היה דומה בכלל לבחור הדהוי ההוא מהצבא. משהו היכה בי בבטן וצבט לי בלב.חזרתי לבר והזמנתי בירה.סיפרתי לחברה שלי במי מדובר,והיא אמרה לי: טפשה, הפסדת. אמרתי לה. מי אמר? חכי,אני הולכת להחזיר אותו אלי. וכשאני קצת מסוחררת מהבירה והטקילה אזרתי עוז, ניגשתי לשולחנו,הזזתי את ערימת המעריצים עמדתי מולו,כשאני מגייסת את החיוך הכי מדהים שלי,ואמרתי לו: היי,באתי להגיד לך מזל טוב. הבחור התבונן בי ואמר: תזכירי לי מי את?באותו הרגע קפא לי החיוך. הייתי רוצה שהאדמה תפצה פיה ותשאב אותי עמוק לתוכה. חזרתי לבר נכלמת ועם הזנב בין הרגליים,ואמרתי לחברה שלי:אם לא נצא ברגע זה, אני אמות. בדרך ליציאה, הרגשתי שעשרות עיניים ננעצות בגבי. איזו בושה.הייתי חמדנית עלובה.אף פעם לא ידעתי שכסף עושה לי את זה.בדרך כלל לא חשבתי על כסף, ולא עשיתי ממנו ענין.הסתפקתי במה שיש לי,לא חלמתי להיות עשירה ובודאי לא "לתפוס" בעל עשיר.וברגע של חולשה התגלתה אצלי תכונה שלא ידעתי אפילו שהיא קיימת בי. אני מעדיפה לחשוב שלבחור נוספה הילה מיוחדת אחרי שהתעשר,הכסף נסך בו ביטחון עצמי,והיה מוקף בהמון חברים אוהבים ומעודדים ( אגב, בתקופה שהוא חיזר אחרי לא ידעתי על קיומם).שם, בפאב האפלולי, הוא נראה לי באור אחר לגמרי,שם ישב בחור אטרקטיבי וסקסי. היום לאחר כל השנים שלי,לאחר שהתחתנתי והתגרשתי,והבאתי 2 פרחים לעולם. מעולם לא יחסתי חשיבות לכסף,כך עד עצם היום הזה. וכך זה ישאר עד יום מותי..... מדהים מה שהכסף עושה לבן אדם...... רוית......

סיפור אמיתי!