זו הייתה מסקנתי , כשהבנתי שהביקור הסתמי לא היה סתמי אלא מתוכנן היטב, על כל היבטיו. המשחק הזה של הטלפון המוזר באותה שבת, בתחילה הצחיק אותי שנים לא שמעתי את קולו של יענק'לה.
"את זוכרת אותי"?
ודאי שאני זוכרת,אני לא יודעת אם זה אתה, היית איש צעיר כשנפרדתי מדודך".
"זה אני יענק'לה".
"שרון אל תשחק איתי". צחקקתי. בני שרון יכול היה לצלצל אלי שתיים שלוש פעמים בשבוע, מנסה לחקות דמות מחיי , עד שלא שמעתי את צחוקו המתגלגל, לא הייתי מבחינה בתרמית
"זה לא שרון ולא נעלים , מדבר יענק'לה".
"מה הסיפור אם כן, איך הגעת לנייד שלי? תקעתי במענה לשוני בדיבור מחמיר ורשמי משהו.
"ההורים שלי מחפשים אותך".
"מה זה אומר מחפשים אותי "?
"היכן את מתחבאת, אני מדבר בכל הרצינות"!
(הפה הגדול שלי, תראי לאן הוא הגיע, הם מחפשים אותך, מרחמים על בן משפחתם שעשה לעצמו חיים קלים לפני שני עשורים, לא סתם אומרים שהכדור הוא עגול, בסוף הנקודה מגיעה לאותו מקום בקו ישר אחד, אפילו שהכדור עגול. הגולם השמן הזה קם על יוצרו, מחפש לתפוס לעצמו חלקה טובה, צריך רק שכל ישר ולהרביץ אמת מול הפרצוף המשתומם)
"אני לא מתחבאת". היתממתי משאלתו שלפי הטון בקולו ניתן היה להבין שהוא עצבני משהו.
"ההורים שלי מחפשים אותך, בביתך יש שלט להשכרה".
"אהה, כן"?! שמעתי את עצמי עונה בגסות רוח ואחר כך התעשתי חשה שנחלצתי ממצב של בלבול ומבוכה, הייתי מוכנה לפעולה על כל צרה שלא תבוא. ארגנתי מחדש את מחשבותיי , שבה לשלוט בעניינים לאחר שכמעט איבדתי שליטה מהשיחה המוזרה. (זו התנהגות גסת רוח שאינה מוסיפה לך כבוד). התמהמהתי בהתחשבנות עם אותו יענק'לה מספקת לעצמי מהלך דיפלומטי שיוביל אותי למהלך תבונתי, אף שלא מגיע למשפחה הזו שום הסבר המניח את הדעת על חיי מעבר לעשרים השנה האחרונות.
כאשתו לשעבר של... דודו של יענק'לה שעד לפני שבוע טרח משום מה לצלצל אלי לספר לי על חייו שסרחו, כאילו יש בידי לשנות את הגורל, שהוא בידיו טרח להביאו על מפתנו. זכרתי היטב את פניותיי לפני שבכלל הועלתה על סף שפתיי המילה גירושין, הפניות אליו שיניח להרפתקה המוזרה הזו וייקח אחריות על מעשיו, לא עשתה אצלו מהומות וגם לא סדר במגירותיו האפלות.
"אעזור לך בכל אשר תפנה, אמצא לך מקום עבודה שלא רק שלא תקלל אותי, רק תרוויח מזה ותברך אותי על כך". והוא בשלו.
"עוד לא נולדה האשה שתקבע לי מה לעשות עם חיי". ענה לי בעזות מצח והשאיר אותי לפעמים פעורת פה, מתייבשת מהדרמה של עצמי.
ובכל זאת ועל אף הכול, לא חדלתי לנסות להציל את נישואיי , שלחתי את בני דודיו שהיו קשורים איתו בקשר הדוק, בפיהם שידולים מנומסים, ואף אתראות מבחילות ומבהילות, אבל הדשא בצעירותו נראה ירוק וריחו טרי ומשכר.
אלי התעקש על מַהוּת, כאילו התכונה היסודית החשובה של דבר העושהאותו למה שהוא והנותנת לו ייחוד. הוא ,מוכר בסביבתו כאדם רך בדעותיו, גרגרן בעל כרס, שלא העריך אותי כרעייתו, ניסה אותי במעללים מוזרים, כיצד אעמוד מול מבחניו המשונים והתמוהים בעיני מלכתחילה; איני מצליחה להבין את ההיגיון שבהם , כשעשיתי עליו פוזות של קנאה, כשהבנתי שאינו אוהב אותי יותר, ענה לי בלגלוג ואף גייס לשם כך את חול אהובתו , שבמסתור פרטה על רגשותיי בתחבולות שחיבלה בהרחקתו ממני ומילדינו, בכל מיני סיפורים על בני משפחתה כשהייתה מטלפנת אלי, כדי להסיח את דעתי מהדרמה שהתחוללה בביתי שלי, היא הצליחה להפיק מההפקה של עצמה, גורל עגום שנראה בתחילה נוצץ וראוי להעתקה, אני נשארתי עם ילדי בכוך ההיתוך של החיים, כשהבנתי את תחבולותיה, היה מאוחר לשחרר את אלי מזרועות התמנון של עצמו; הוא סנגר עליה בגלוי.
"לא אמרת לי שאת אף פעם לא מקנאה"? והלעג בדבריו חותך בבשרי כאילו נודף ממנו ריח רע , יכול היה להשוות בין חול לביני, הקנאה היתלה בי כשהוא מכה בְּאֶצְבַּע צְרֵדָה מול חוטמי.
" אני הגבר כאן, אישה לא תגיד לי מה לעשות, אישה צריכה לבשל לשרת ולהאכיל את בעלה, במיוחד אם אינו מחסיר ממנה דבר".
"אין אני מתלוצץ". חזר ואמר לי יענק'לה בטלפון.
"אני מבינה שאינך מתלוצץ, היכן הוריך עכשיו"?
"אבא מחכה לטלפון ממך, ההורים נמצאים ליד ביתך ואין שם אף אחד".
"ברור שאין שם אף אחד , אני כאן ולא שם".
התירוץ כתירוץ שכב על הכביש כמו זונה ביום לא טוב,בארשת רצינית סיפר גיורא אביו של יענק'לה, אותו עַבְדְּקָן, שהטריח עצמו לבקר בביתי ביום שבת, מזימתו נראתה מגושמת ובדויה כאותה בדיה שאלי בן דודו שפעם היה בן זוגי לחיים, היה מטפטף לעורקי דברי מתיקה כמו סם כמטרה שאסכים לצורת חיים פּוֹלִיגָמִית כאילו נוהג היה להפרות יותר מנקבה אחת במשך עונת הייחום , סיבת הגעתו עם אשתו לבקר בביתי שִׁלֵּחַ מעל פני גיחוך קולני שבישר לזוג הזה עם "הנשמה היתרה", שאיני נטולת מולדת, עד כמה ראוי להכניס בלבול וערבוביה לחייהם, בהרהורי העגומים על אלי בן משפחתם, לא יראתי לחשוף את חיי מול חייהם תאבי הקנאה שכן, אני בקיאה בהוויות העולם אך בהחלט לא קוֹסְמוֹפּוֹלִיטִית חסרת זיקה תרבותית, רעיונית ורגשית למקום מסוים כלשהו.
"באתם ביום לא טוב, אני בדרך לנסיעה חשובה ותפסתם אותי על הסף".
"אפילו לחמש דקות לא תוכלי להיפגש איתנו"?
"מחכים לי. כתובתי צומת הנביאים, אם תרצו טלפנו לפני כן".
"להוואי ידוע לכם שאם אימא תמכור את הבית, חצי מערכו מגיע לי". אמר אלי לילדי.
"יש אנשים החולקים את רווחיהם עם מפעל הפיס". אמרתי ולא הוספתי.
