לא אֵדַע

        לא אֵדַע אִם יֵשׁ לִי שְׁבִיל אֶל לִבְּךָ,

          אַךְ אֵדַע שֶׁהַמִּטָּה עֲמוּסַת עֲנָנִים.

          וּבַלַּיְלָה כְּשֶׁאַתָּה בְּלִי שָׁמַיִם,

          רֵיחוֹת שֶׁל אַהֲבָה סָבִים מִמַּעַל,

          וּמֵעֵת לְעֵת שָׁטוֹת מִלּוֹתַי אֶל

          מַסָּע בֵּין הִרְהוּרַי.

          עַכְשָׁו מְמַהֲרוֹת עֵינַי לִפְגִישׁוֹת אֲחֵרוֹת עִם עֵינַיִם

          נָכְרִיוֹת שֶׁאֵינָן מְחַכּוֹת לִי בְּאַף תַחֲנָה.

          כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ שֶׁנִּבְלַע בַּחֲשֵכָה, לִפְנֵי הַרְבֵּה גַעֲגוּעִים.