שירים

לזכרך..

 
אופירי,
אותו יום היה יום מוזר,אותן מילים בטלפון,מילים שלא יוצאות מראשי.
נמצאת מבולבלת עצב,אשמה,כאב,כעס,המון רגשות ותחושות מלוות,ביום זה,היה קשה במיוחד.לראות כל כך הרבה אנשים וחברים,אבלים,מביטים אחד בשני בעיניים חסרות אונים,וכולם בוכים,בוכים עליך רוצים הכל התברר כסיוט,רוצים שלא תלך,שתחזור.
 
הימים עוברים,עדיין כואב,לפעמים מסתירה,תוהה למה?אבל אין לי תשובה.
לא עובר יום שלא חושבת עליך,לא עובר לילה שלא מבקשת ומקווה שמחר בבוקר נקום למציאות אחרת.כי במציאות הזאת משהו חסר.כי המציאות הזאת קשה מדי.
 
כבר זמן עבר ועדיין שאני עוצמת עיניים,אתה עולה מזכרונותיי,ולפעמים,זה נראה כל כך אמיתי...
והנה באות הדמעות שעולות כל פעם מחדש,מטרתן להציף את העיניים,העיניים שורפות,יש חנק בגרון,ומועקה שמקשה על נשימותיי.
 
הטקסים לזכרך כל כך קשים.שוב המון אנשים בוכים חלקם רק עצובים או כואבים.
אולי מחר תחזור?אבל לא.
נשענת על אבן חקוקה,מרגישה ורואה אותך.הזכרונות מציפים וזה גורם לי לבכות,שוב.
מנסה להתחזק בזכרון טוב,להאחז בו שלא תלך.הדמעות שוב באות,זולגות,עיניי שוב שורפות,חנק,מועקה שמסרבת ללכת.
 
מאותו יום הזכרון,זכרון מעורפל מן שיכרון חושים.עדיין מחפשת סיכוי,אחד,קלוש שאתה אולי תחזור.
עצוב לחשוב שעכשיו אפשר לראותך רק דרך התמונות,וכדי לשמוע את צחוקך אפשר רק לדמיין.
בלילה כשמדברת איתך,מנסה,אולי באמת אני אשמע את קולך.
תחזור?עדיין מצפה,אבל עכשיו אני יודעת שלצפות כדאי רק לשנייה.
 
תמיד נזכור,נחייך,נכאב,לא נשכח ולו רק לרגע,לשנייה.
 
אוהבת תמיד ומתגעגעת המון.
                                                              נוי.
 
 
לזכר אופיר קייזר ז"ל 1992-2007

תגובות