בִּיוֹגֶנֶזָה*(מתוך אלף בית של חיים)
בדיוק היום, לצמחונות של גבריאל ברגדונס מלאו שלוש שנים. הוא ידע את היום בדיוק מכיוון שהיה זה גם יום הולדתו של בנו בכורו. כבכל יום בשעות האלה היה גבריאל יושב בכיסא הנדנדה העתיק שבמרפסת האחורית וצופה בבנו המשחק עם חבריו. כמה שהוא השתנה חשב לעצמו. איך גדל והתפתח. ממש בריון קטן. היה זה בנם היחידי של גבריאל ואישתו - קרלוטה הקטנה. הם החליטו בליל אמש, לאחר שיחה סוערת במיוחד, לא לציין את היום.
"הוא לא יבין מה אנחנו עושים" טענה קרלוטה
"זה בגלל שהוא עוד קטן" וכשאמר לה שגם חשב להזמין קרובים ומכרים פרצה בבכי והסתגרה בחדרם. קרלוטה הקטנה חששה לחשוף את סודה. גבריאל התרצה ושידל אותה לצאת כשהוא מבטיח לא לחגוג את יום ההולדת. אבל בעודו יושב וכוס תה צמחים חם מחמם את חיכו ורגלו המיומנת מרגיעה את נפשו בנידנוד קצוב של הכיסא, שר חרש לעצמו: יום הולדת שמח, יום הולדת שמח, יום הולדת שמח לבני היקר.
כשמלאו לו, לבנו, שש שנים כבר היה במלוא אונו. גבריאל עשה את חמשת הקילומטרים עד לבית הספר האזורי בכדי לרשום אותו לכיתה א'. לבוש בחליפת חתונתו התיצב בחדר המנהל. המנהל זכר אותו מהתקופה שגבריאל עצמו פקד את כותלי המוסד. כשחיוך שביעות רצון על פניו שלף המנהל את ספר התלמידים הגדול, בדק את עט הציפורן על הספוג, היטיב את משקפיו ועם הרבה מאוד טכסיות בידו חיכה למוצא פיו של גבריאל.
"מה שמו מר ברגדונס?"
גבריאל בהה במנהל אובד עצות. מעולם לא חשבו לתת לו שם. תמיד קראו לו הילד. כשכעס על קרלוטה היה מטיח בה הילד שלך והיא היתה מתרגזת עליו וטוענת ששוב הילד שלו עשה כך וכך. כשהיו רוצים לקרוא לו היו פשוט מצקצקים בלשונם ומבצעים את התנועה הרגילה עם היד. אבל לצורך הרישום לבית הספר זה לא הספיק.
"אולי יש לך תעודת לידה" ניסה המנהל לחלץ את גבריאל ממבוכתו.
"הנה הוא שם" הצביע גבריאל על בנו שהתרוצץ בין כל התלמידים. "כבר משתלב ומצא לו חברים"
"מי?" תמה המנהל שלא ידע על איזה מהילדים מצביע גבריאל.
"ההוא שם עם הלבן"
המנהל ניסה שוב את כוחו אבל אף לא אחד מהילדים היה לבוש בלבן. בצד שמאל של החצר, לא רחוק מהמגלשה החלודה, קבוצת ילדים ניסתה לתפוס תרנגול שהתרוצץ בחצר. קבוצת בנות שיחקו בחבל ובצד השני שחקו כמה ילדים בהשלכת אבנים קטנות לעבר חומה קטנה. מנסים את כוחם ב'הכי קרוב לקיר'. "היכן בדיוק?"
"זה שמשחק תופסת" ענה גבריאל בגאווה. "תראה איזה זריזות, איזה חן" גבריאל היה גאה כל כך בבנו עד שדמעות אושר עמדו בעיניו. כל הדרך הבייתה ניסה לחבק אותו אליו ולנחם אותו. בנו שתק. כאילו מבין, מגיב לחיבוקיו של אביו בנקירות קלות על לחיו המגולחת. גבריאל היה מוטרד. מנסה לחשוב איך הוא יספר זאת לקרלוטה. "לא מגיע להם שתלמד אצלהם בבית הספר. המנהל היה כל הזמן מעניש אותי ומרביץ לי עם הסרגל שלו. אז אל תצטער."
קרלוטה לא אמרה דבר. כאילו ראתה את הנולד בחוש המיוחד של הנשים. היא גם לא התנגדה כשהתחיל ללמד את בנם בעצמו. החיים כמו חזרו למסלולם. בכל בוקר היתה קרלוטה קמה ראשונה. פעם בחודש אוספת את שתי הביצים ושמה אותם בערמה המיוחדת בחדר הסגור. אחר כך היתה הולכת ללול ואוספת את ביצי הבוקר ומכבדת את הבית. גבריאל היה מתעורר ויוצא לעבודתו בשדה. בשעה עשר היה חוזר ומקדיש שעה ללימודי הבוקר של בנו. את השעות החמות היה עושה על כיסא הנדנדה כשמחשבות על עתיד ילדם ממלאות את ראשו. נראה כי תקרית בית הספר נשכחה והמשפחה חזרה לשיגרת יומה המאושרת. מדי פעם היה שואל גבריאל מה יעשו עם יבואו ממשרד החינוך, חוק חינוך חובה. קרלוטה היתה שותקת. אולי התעצבה אולי חשבה לבנם הבכור הכי טוב לגור בבית.
עד שהגיעו ממשרד הבריאות. לא עזרו ההסברים והצעקות וגם לא התחינות והבכי. גבריאל נשפט לחודשיים מאסר על אלימות כנגד עובד ציבור. כשחזר הביתה חיבק בחוזקה את קרלוטה אליו מביט בעיניים כלות בחצר השוממה. שפעת העופות מלמל בעוד הקרקע היבשה שותה בצמאון את דמעותיהם.
"חשבתי על זה" אמרה קרלוטה בעוד היא מוחה דמעותיה. "ניקח חדשה מהערמה"
גבריאל הנהן בעצב. "הפעם אני אקח חלק בדגירה. אני רוצה להיות שותף מההתחלה."
"אתה זוכר שבתקופת הדגירה אין הטלות"
גבריאל הנהן שוב בראשו בעוד העצב שם מחסום לפיו. תשעה חודשים ללא ביצים טריות היו מחיר הוגן לשכול. קורבן שהיה מוכן להעלות למען הילד החדש. זאת גם הפוגה טובה לקרלוטה. התקופה הקשה, כל עשרים ואחד יום, היוותה מעמסה לא קטנה עליה. היתה זו תקופה של מצבי רוח שלעיתים היו מגיעים אפילו לידי ריב וצעקות. הוא ניזכר בתקופת הדגירה הקודמת וניחם. בסך הכל הם ברי מזל ישנן משפחות שבהן ילד נוסף אינו פשוט כל כך. לקרלוטה היה חשוב רק הסוד הקטן שלה.
הכיסא חרק בכל פעם שהגיע לקצה מסלול נדנודו. כשכוס התה מחממת את חיכו הרגיש גבריאל איך אהבה וחום ממלאים את ליבו. בנו עמד על שתי רגליו וניקר בערמת הזרעונים. מדי פעם הרים את ראשו מביט אל אביו הגאה הצופה בו מהמרפסת. כשסיים לנשנש, זקף כרבולתו המפוארת וחזר למשחקיו בחצר. קרלוטה הביטה על השניים מהמיטבח וחיוך זהיר של שביעות רצון חמק מבין שפתיה.
* ביוגנזה- תהליך התפתחות של יצור מיצור אחר, כגון הטלת ביצים או המלטה.
· דוגמה לביוגנזה היא הטלת ביצים שמהן מתפתחים אפרוחים על־ידי תרנגולת.
· תומס הנרי הקסלינחשב לאבי תורת הביוגנזה
(וויקיפדיה)
© כל הזכויות שמורות לרונן
