ורדים (עפ"י סיגליות)                 

כל יום חמישי ליד הדלת היה מונח זר וורדים אדומים , כבר כמעט שנה שלמה כשהיא חוזרת מהעבודה היא מוצאת את אותו הזר של 12 ורדים אדומים עם אותו הפתק "לאביטל באהבה". מי הוא אותו מחזר עקשן ואלמוני? מה הוא רוצה ממנה? מה יקרה אם בועז יגלה,? אותן שאלות ללא תשובות כבר שנה שלמה.

תמיד מיהרה למטבח זרקה את הזר הישן לפח החליפה מים ושמה את הזר החדש באגרטל קרבה אותו לפניה ובנשימה עמוקה הריחה את הוורדים ותשוקותיה.

לילות רבים היא נרדמת במחשבות על אותו זר השולח לה זר, חולמת עליו "הוא בטח  גבר עם לב רומנטי, עינים חומות וחמות, שאוהב אותה עוד מבית הספר ולא מעיז להתגלות", ביישן הסובל בשקט, ואולי זה חבר לעבודה? האם הוא נשוי או עדין מחכה לה? אולי בשבוע הבא הוא יתגלה לה.

בליל חמישי היא לובשת את כותונת המלמלה נכנסת למיטה "ומתנפלת" על בועז. והוא מרים גבה בחושך נהנה ולא יודע בזכות מי ומה. היא מרגישה קצת בוגדת וקצת הרפתקנית אבל תשוקתה בוערת וחלומותיה ממריאים.

היא כותבת לו בסתר מכתבים ושמה במגירת התחתונים, נותנת חופש לתאותה ולחלומותיה, דברים שמעולם לא אמרה לבעלה ושנים פחדה לומר גם בסתר מחשבותיה, יוצאים   בטבעיות במכתביה. הרבה אהבה כמוסה, קצת חלומות ושאיפות, אפילו שבחים לבעלה החי לצידה ואינו יודע.