השעון המעורר צלצל שוב, קום כבר! הוא אומר, אני פותח את עיני כדי סדק מסתנוור מהשמש מנסה להציץ בשעון המעורר ולא מבין מה השעה, שולח את היד לזרוק את השעון הזה אל עבר הקיר רק שישתוק. מגשש עם היד על השידה מפיל את כל מה שנקרה בדרכי מגיע לשון מטפס עליו עם היד ומנחית עליו את היד בלי לחשוב פעמיים מה יקרה לו,הזוועה הופסקה. עכשיו אני מתחיל לפקוח את עיני להתרגל קצת לשמש שחדרה לחדר, דיי לא שוב! וואיי פאק כמה פעמים אני עוד אאחר לו? השעון הורה על השעה 08:00 ברדק חשבתי לעצמי, ויתרתי על כוס הקפה של הבוקר ורצתי לעבודה לא מגולח בקושי הספקתי לצחצח שיניים..
אחי,לרחוב בן יהודה 59 אם אפשר שיהיה זריז..אתה מאחר שוב הא? לא שוב אני אומר לעצמי. כמה רע יכול להיות בבוקר אחד? שוב אותו נהג, אני כבר לא יכול יותר. אתה רוצה להניח תפילין? הוא שואל.. לא זה בסדר הנחתי את שלי בדיוק היום! בארון, אני עונה את התשובה הקבועה. תגיד לא נמאס לך לחיות בשקר הזה? ולך לא נמאס? אני שואל. אני נהנה! גם אני,אני עונה,רק שבתוך ליבי חיפשתי את ההנאה.. אבל ידעתי שזה הרבה יותר טוב ממה שהיה פעם.. 24 שנים של סבל וייסורים.. כמה זה? אני שואל. 30 ובשבילך 25 וואלה תודה אבל לא תודה! שילמתי לנהג המונית ועשיתי את דרכי למשרד כמעט בשבירת השיא האולימפי למרחקים קצרים,כמה מדרגות לפני המשרד עצרתי לרגע,לנשום אויר להסתדר ולהראות כמו בנאדם,בכל זאת עינת עדיין המזכירה בכניסה ואני עדיין מנסה לגרום לה לשים לב אליי.
בוקר טוב לכולם! בוקר אור עינת מחזירה.. איפה ההוא? אני שואל בשקט. הוו אתה בבעיה גדולה חבוב הוא עצבני במשרד.8 וחצי והוא כבר עם כוס קפה שלישית דלת סגורה ומזגן דולק כנראה שמשהו ממש מעצבן אותו.ולשים לב שאיחרתי הוא שם? באמת נראה לך שהוא לא ישים לב לכזה דבר? לא יודע אולי.. טוב על החיים ועל המוות,אם אני לא חוזר תדעי שאני אוהב אותך אמרתי בקריצה.
הצמדתי את האוזן לדלת ושמעתי את מר חיים בראור צועק בקולי קולות בטח לתוך הפלאפון או משהו. דפקתי קלות חיכיתי רגע ונכנסתי,מצוין! בדיוק האדם שאני מחפש! עכשיו נכנסתי לתסבוכת עם עצמי.. הוא רציני או ציני? מה עונים..? אני?! אתה בטוח שאתה לא מתבלבל? כן כן! אתה! מה כבר עשיתי? לא עשית כלום! שב ותרגע, טוב דוד אני אחזור אליך יותר מאוחר נראה מה עושים בקשר אליך.
בוקר טוב לך אדון חיים! באמת בוקר טוב גם לך אבי,לא איחרת קצת היום? אממ כן אבל תשמע.. טוב עזוב אותי עם התירוצים שלך לא היום. יש לי משימה בשבילך. זוכר את הפרוייקט החדש שעלה שבוע שעבר? אתה מתכוון לגן חיות? כן לזה,נו מה איתו? אתה האדם המושלם לזה! אני? לא התחלתי לעבוד פה רק לפני חודשיים? אין פה עוד איזה עשרה אנשים שעוד שניה עורפים לי את הראש כי אני הולך להיות הראש פרוייקט שלהם? אל תדאג אדון,יש לך גיבוי שלי,טוב.. מה עושים בזה שאלתי.... דבר ראשון תלך תיפגש עם ההנהלה תיקח איתך את נחמני הוא איש יחסי ציבור מצוין. תן לו לטפל בכל הדברים הלא מקצועיים כל השאר יהיה שלך,טוב. בהצלחה הוא איחל לי וסימן לי לצאת בניפנוף בדיוק כשעוד טלפון צלצל.
וואיי איזה חום אני כבר לא יכול לטפס את המדרגות האלו יותר.. תשמע אל תשכח אתה בחרת את זה להתעורר כל בוקר ב שש וחצי לא אני אומר לי הפיצול... כן כן בחרתי שמבחרתי, הזיעה נוטפת ממצחי אל רצפת האבן.. איזה יופי פה. "מה רבו מעשיך ה'" כמה אפשר כל בוקר להתפעל מזה? הא? פיצולי עוד שניה אני חוזר להיות מי שהייתי ואני קובר לך ת'חיים. או עכשיו יש שקט,מכניס את היד לכיס מחפש את המטבע הקטן נאבק בבד עד שהוא יוצא, משלשל את המטבע לתוך המכונה והיא אני בפנים. ריח טחב עומד באוויר אדים עולים משקפיי. זה הרגע בו אני יכול להגיד שאני מתחיל את היום הרגע הכי יפה,שקט,המים מטפטפים,קולות הצעדים מהרחוב הסמוך וצעקות הרוכלים בשוק מלמעלה,זה להתחיל את היום.
אם יש אפשרות להרגיש פעם כמו עובר קטן ששוחה לו בבטן אמו, זה רק במקווה. נכון המקום לא מרגיש סמיפטי אבל זהו המקום! פושט את בגדיי יורד מדרגה מדרגה אל עבר המים הקפואים,כל מדרגה היא כאפה מצלצלת להתעוררות לעולם הזה,יורד מדרגה ומרגיש את הניתוק עוד מדרגה ועוד שניה אני כבר לא בעולם הזה. כל גופי במים יודע שברגע שאכניס את ראשי אני אעבור לעולם אחר משהו שרק קוראים עליו בסיפורים.
איפה המגבת? כבר הספקתי לשכוח.מצאתי אותה תלויה ממול על קולב,התנגבתי ונכנסתי למקלחת,התלבשתי ויצאתי החוצה. טוב בהחלט מרגישים את השינוי. נכון פיצולי? הא? איפה נעלמת לי..? אני איתך לא מדבר!לא אחרי שאתה מקפיא אותי כל בוקר.. אוי איזה ילדה הפכת להיות.. בגיבושים בצה"ל ידעת להגיד לי אל תוותר אל תהיה נמושה איזה ילדה אתה מה אתה בוכה.. נכון? איפה נעלם המאצ'ו הגברי? הא? תשמע מזדקנים.. איזה מזדקנים הדבר היחיד שהשתנה הוא החשיבה.. אתה תקוע לך בעולם הקודם בעוד שאני פה מתקדם. איזה מתקדם? אתה מתקדם? תראה איפה אתה חי לך בבית מאבן ברובע המוסלמי בלי אופציה לרכב יש לך לעזאזל שני מאבטחים שאתם קוראים להם אוטובוס.. אתה כל היום יושב ולומד עם הבגדים השחורים האלה ואתה עוד יכול להגיד לי שהתקדמת? אווויי פיצולי מה אני אעשה איתך? הא? תגיד..כמה פעמים התווכחנו על זה לפני? יותר מדי. יופי... מי ניצח בסוף? אני לא רואה בזה ניצחון! אתה יכול להחליט מה שאתה רוצה אבל אני ואתה לא אותו דבר.. כן כן פיצולי,אני יודע שאתה נהנה שם בערב שבת בסעודה בבית. כולם שרים אוכלים אוכל טוב יש צחוקים,מה היה פעם הא? היינו ישנים עד איזה 8 או תשע בערב,מקלחת מתלבשים ויוצאים לאיזה מועדון.קצת אלכוהול קצת סמים קצת בחורות והופה נגמר הסוף שבוע בלי שהרגשת בכלל. תודה בזה אני ואתה זה זוג משמים.
שוב פעם אתה והשמים שלך? דיי פיצולי אתה בסך הכל מפחד מהמראה החיצוני שלך. ויאלה עכשיו בוא יש לי איזו פגישה בגן חיות התנכ"י.
סליחה?אתה יודע איפה המשרדים של הגן? את האמת שגם אני מחפש אותם..פשש אני פה בערך כל יומיים ואין לי מושג איפה המשרדים האלו.. מצחיק משהו.. ממש,רק זה חסר לי,עוד איזה דוס חפרן, סליחה אחי?אני שואל את אחד העובדים איפה המשרדים? אתה הולך ימינה עד הסוף מגיע ליד הכלוב של התנינים ואז פונה שמאלה ואתה תראה את זה מצד ימין. וואלה תודה אחי.
המשכנו שנינו לצעוד בשקט בדרך שהורה לנו האיש. היה חם,הגרתי טיפות בזיעה בלי סוף,התלבטתי אם ללכת לחפש את השירותים לפני להראות כמו בנאדם אבל הנחתי שיש להם משהו באזור המשרדים.
פתחתי את דלת ההזזה ומשב רוח קר הגיח מן החדר,אוי הנחה עלתה בגרוני עכשיו אפשר להתחיל לחיות.. סליחה? איפה יש פה שירותים שאלתי את המזכירה.. דלת שניה מימין היא ענתה בנועם.
טוב,עכשיו תורי לדבר פה.. את האמת שדיי פחדתי פעם ראשונה בראש פרוייקט,ועוד לבד! איך הוא נעלם לי הנחמני הזה? אז לבת שלו יש מסיבה בגן למי איכפת! סליחה? הזמינו אותי לפרוייקט עיצוב החדש?חצי שאלתי חצי אמרתי.. ודאי תחכה בהמשך המסדרון מימין יש כיסאות תשב הוא יקרא לך, תודה אמרתי.איזה כיסאות לא נוחים חשבתי לעצמי. אני מקווה שאני לא אשב פה עוד הרבה..
לרגע התבלבלתי,הסתכלתי אחורה לראות אם אני לבד. כן זה קורה לי לפעמים,צריך להתרגל למראה החדש הזה,פאות כיפה זקן חולצה לבנה.. כמה שונה זה.טוב יאלה תתאפס על עצמך.פעם ראשונה אחרי המהפך בוא נראה אם אתה עדיין טוב כמו שהיית.יוצא מהדלת ממלמל עוד כמה מילים מגיח שוב אל המזכירה.. שלום אני אומר בחיוך בקשר פה לפרוייקט החדש? כן כן זה בהמשך מימין הוא כבר יראיין אותכם. אותכם חשבתי בהליכה הקצרה עד לכיסא,אמרו לי שרוצים דווקא אותי. מוזר משהו.
צעדים,נעלי עקב אני מזהה אה! זאת המזכירה. פשש אולי יהיה שווה לנסות להתחיל איתה.. היא מגיעה עמוסת קלסרים דופקת קלות על הדלת ונכנסת. שקט משתרר,הדלת נפתחת שוב. אתם יכולים להכנס.. שנינו? שאלנו ביחד, כן שניכם. טוב.. החלפנו מבטים בנינו כאליו לא יודעים מה אמרו לנו ונכנסנו אחד אחרי השני. שלום וברכה! לחצתי את ידה של מנכלי"ת הגן, שלום ענה הדוס בחיוך אך לא הושיט את ידו. כן זכורים לי הימים האלה.. לא נוגע בבנות לא מסתכל כל השטויות האלו..
ראיתי שהמנכלי"ת מקבלת אותו בהבנה,התיישבנו.
טוב,אחר צהריים נעים לכולם. נדבר בקצרה על הפרוייקט ואז כל אחד על החלק שלו תאריכי יעד מחירים אנשים וכו'.
אנחנו משנים את גן החיות מזיזים כלובים עצים מדשאות הכל,חיצוני פנימי כל דבר שאפשר להזיז נזיז אותו.וכאן אתם נכנסים לתמונה,כל אחד מכם,יקבל חלק מהגן,או שמא תרצו לעבוד יחד....
פה כבר איבדתי אותה לא מתאים לי בכלל לעבוד עם הדבר הזה שרק עכשיו השתנתי.. לא יכול לחשוב על זה.
באותו היום לא יודע למה הלכתי לבית כנסת,לבית כנסת של אבא שלי זה שאני עוד זוכר מתקופת הילדות,היום הוא כבר יותר אתר תיירות מבית כנסת נכנסתי פנימה לקחתי כיפה מארון הכיפות ונשאבתי, נשאבתי לעולם קסום,לאותה תקופה שהיינו רצים בין הספסלים רודפים אחרי הסוכריות שהתעופפו מכל עבר רצים אל הדוד הזקן שהיה מחלק לנו ממתקים רק שנהיה בשקט. אני זוכר את קול החזן מסתלסל בעדינות בקולו הערב נגעתי בספסל הרגשתי את העץ,כאילו הוא מדבר אלי,הרגשתי כמו בסרט מצויר פתאום הכל החל להצטייר על הקירות בצבעוניות,באור משופע.לא יודע להגיד למה אבל פתאום נסך חיוך על פניי,נראה לי שנרדמתי שם.כשהתעוררתי כבר היה מאוחר,אבל ידעתי,ידעתי איך אני הולך לעצב את הגן.
