מָלֵא עַד חָצוּי

יָרֵחַ מְמֻרְמָר

כַּפַּת אוֹתִי בַּחֲלִיפָה קֵהָה

וְהִתִּיר מִלִּים חָדוֹת

מִקְצֵה לְשׁוֹנִי.

אָחַזְתִּי בַּקֹּר

וְהוּא שָׁמַט אוֹתָךְ לְנֶגֶד עֵינַי -

הִתְעַוַּרְתִּי

וְהִבַּטְתִּי עֲמֹק לְתוֹכִי.

כּוֹכָבִים נָשְׁפוּ בָּעַד עֲלָטָה,

הִלְעִיטוּ חַיִּים.

חֲצִי-הַסַּהַר סַעַר

מֵעַל מָקוֹם קְבוּרָתִי.

מִשְׂתָּרֵךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלַי

כְּשֶׁגַּבִּי לַגַּלִּים.

מוֹצֵא אִזּוּן;

מַאֲזִין לַקּוֹלוֹת שֶׁאָבְדוּ בְּאָבְדָנִי.

©