רוח קדים וסופות חול היו בדרכנו לג'רש בדרך " נתיב המשי " על גבי גמלים . ואנו פוסעים בתוך סופת החול מכוסי עניים ופנים ,עד כי קשה לראות מיהו מי . עצרנו בנווה המדבר אשר בוואדי קלט לתפוש מחסה . ווללאה יה ג'מה , רבצו הגמלים ונחנו נכנסנו למאהל הרחב . נערנו את החול מהעבאיות , הורדנו סנדלים והשבב רץ ומביא מי באר זכים וצוננים לרחוץ את פננו ואת רגלינו ולהוריד מאיתנו את עייפות המסע . בעודנו ישובים סביב , הגישו המארחים שישה בטבח תפוחים משובח ובעל הבית שייך עבדול סנומי החל לקלות את פולי הקפה ( יען כי קפה ישן לא מגישים לאורחים ) ריח קלית הקפה עלתה באוויר ובסיומה העביר את פול הקפה לכתישה ב - אוואן ואז...החלו מזמורי ה – " קפה " ותשבחות לאללה כשהם מלווים את מלילי כתישת פולי הקפה הקלויים ויחד ...שמחה לאוזניים וריח מטריף של קפה טרי . משנגמר זמן הכתישה והשירה נדמה, נמזג הקפה בפינג'ני חרסינה לבנים ובין סחיבה מה שישה והעלאת טבעות עשן ובין שתית הקהווה וכוון שהרוח והסופה בחוץ, לא פסקה וגם לא הראתה שום סימן לכך . פתח בסיוני איבן פחים שהיה זקן ומוביל השירה בסיפור ...כדי להעביר את הזמן עד שוך הסערה .
מעשה בשלושה בני מלך תימן
פרק ראשון
שתה בסיוני מהקהווה , לקח סחיבה ארוכה מה שישה הפריח כמה טבעות כעכע בגרונו ופתח לספר.... ואללה יה ג'מע סיפור שהולך לפניו עוד מימי סבי שהיה יונק ואביב סיפר לו וכך עבר מדור לדור ויש אומרים מסיפורי " אלף לילה ולילה " ומפיה של " שחרזדה עצמה .
בתימן הרחוקה , אשר בסוף המדבר הגדול , חודש הליכה ממכה ,ישב שליט כול יכול ומלך תימן. השולטאן זיבן איבן חלאד איבן חבושה ולו אישה יפיפייה ושלשה בנים .
ממלכתו משתרעת לאורך המדבר הגדול בצפון ועד לים הגדול הדרום . שליט נאמן וישר היה . לקח מיסים כאשר היה צריך והחזיר לעם , כאשר היה מיותר . לא היו מלחמות כי הגיע לפשרה והחיים היו דבש תאנים וענבים יין ! " אוזו בילאלה רחמן אל רחים " היה בניגוד לאמונה ולכן לא שתה לא יצר ולא היה. כולם היו מבסוטים.
בניו עבדלאה , סמיר , ויוסוף . עבדלה הגדול סמיר הבינוני ויוסוף הקטן שני שנים עברו בניהם . שובבים היו ורק בלגן עשו. רבו בניהם על כול דבר, התאהבו באותה נערה , צדו אותו צייד אוקצור ידם בכול ויד כול בהם . כמה שדיבר אביהם על ליבם כי אחים הם ודם אחד יש בהם לא אועיל. גם אימם סט נגואה דיברה לליבם אך , מאוזן אחת נכנס ומהשנייה יצא . עבדלאה הבן הבכור היה קשט מיומן ואלוף בלתי מעורער של תימן . אחין הצעיר ממנו סמיר היה אומן בחרב וסייף וכן כמו אחיו עבדלאה היה אלוף תימן בחרב . הקטן יוסוף היה הכי ממזר מכולם , כישופים התעיות
התחמקות ואומן הסכינים ,שלא היה כדוגמתו בכול תימן עד המדבר הגדול.
ים עברו ואביהם זקן ובא בימים וצריך היה לחלק את הממלכה אך למי ? לשלושת הפוחזים ? אימם שלחה שליח לקרה לבניהם כי המצב צריך לישר ולקבוע יורשים.
הגיע הזמן והבנים התייצבו בפני אביהם .
פתח אביהם השולטאן זיבן איבן חלאד איבן חבושה ואמר להם : זקן אני ובא בימים
והממלכה גדולה , ואתם כול הזמן רבים בניכם , פוחזים ואי אפשר לסמוך עליכם מה יהיה ? ענה עבדלאה : אני הבכור על פי הדין אני היורש . אחיו שהיו רגילים לבלגן החלו להתפרע . חיכה אימם לעברם ואמרה : אתם רואים..לזה התכוון אביכם . הכיצד ישאיר לכם את הממלכה ואתם שאתם אחים , דם אחד לא מקבלים את הדין ורבים בניכם ? מה תהיה גורל הממלכה והתושבים אם כך אתם מתנהגים ?
התיישר הסולטאן במושבו ופנה לבניו : קחו צידה לדרך לכו וימצאו שלשה דברים מופלאים בתבל .חיזרו אחרי שנה האחד שיביא את המופלא ביותר יזכה בממלכה . סיים את דבריו והלך לנוח .
לקחו הבנים צידה לדרך חבשו את סוסיהם ויצאו בדהרה...בדרך עצרו שלושתם בפונדק דרכים וקבעו. כול אחד יפנה למקום אחר ובתום שנה יפגשו כאן בפונדק .
סיימו האחים את האוכל והשתייה פרזלו מחדש את סוסיהם , העמיסו צידה ומים ברכו איש את אחיו לדרך צלחה ופנו כול אחד לפינה אחרת של כדור הארץ .....
האח הבכור עבדללאה , פנה צפונה לעבר העיר האגדית " שנגרילה " . האח אמצעי פנה מערבה לעבר העיר האגדית " פטרה " והקטן פנה מזרחה לכוון אחד מפלאי תבל " התג' מהל " אשר בהודו .
