מלך מלכה וליצן

מלך, מלכה וליצן .

-הביטו בי, כתר לראשי, האם אני מיפלץ או ליצן? אני שולט על העולם, העולם שלי !

" צעד קדימה , צעד אחורה , אין לי הרבה לאן לזוז, רגלי קשורות, חי בפחד, אולי יהרגוני ואז הממלכה תיפול."

"תשתוק! אני שומרת עליך, מגינה ביום ובליל, מחשבת צעדים ומתכננת מהלכים , רואה לכל הכיוונים, כולם לי נשמעים ורק אורבים מהממלכה השכנה ינסו לחסלני, אבל אעשה הכל שאותך לא יפילו, אפילו במחיר חיי."

" קחי בבקשה את הסוס, תחבטי בו קצת, הוא שכח מהי משמעת ומהי הקרבה, מהו אומץ ומיהו המלך."

-הסוס משתחווה , מביט לעבר המלך והמלכה, מתחיל לדלג מעל המשוכות ורץ לעבר האויבים, מנסה להעלם, יש עוד סוס באורווה חשב, מדוע אותו לא שולחים לקרב.

"רואה יקירי הסוס יצא למלאכתו, הוא נאמן לך עד אין קץ."

-המלך עושה סיבוב סביב כיסאו , נופף אל העם, אל האבירים והאצילים, אל החיילים הפשוטים השומרים על הממלכה.

" אדוני, אדוני המלך, הסכנה  המאיימת מעבר למשבצת מתקרבת, חיילים כובשים את ארצנו, הולכים לעבר ארצנו הקדושה, היקרה. הם קרבים לעבר ארמונך,הם שחורים משחור. קיבלתי את הידיעה ממרגלי הפזורים בממלכה דרך הבז שהביא אותה אלי אל הצריח שם אני יושב רוב הזמן."

"את רואה , יש כאלה שלא אוהבים אותי, חומדים את כסאי וממלכתי."

-המלכה ליטפה את ראשו, בדרך כלל היא צמודה אליו, יושבת בכיסא לצידו. אך לעיתים היא משתלחת כחץ מקשת ורודפת אחר האויבים באכזריות וללא רחם.

" השאר לי ולעוזרותי את המלאכה, אנחנו נדאג לכל!"

-המלך שנרגע מעט, התרווח על כסאו, זחוח.

" אני סומך עלייך מלכתי, אהובתי, את יודעת שכבר זמן רב לא היה לנו פנאי האחד אל השני ? גופך וחיוכך חסרים לי ."

" כן אהובי. רץ , רוץ והבא ידיעות לחיילים שיושבים בחזית, הגד למפקדים שאם אין ברירה שיקריבו כמה חיילים כדי למנוע מן האוייב להתקרב!"

-המלכה ירדה מעל כסאה הרם והגישה לרץ איגרת למפקד בחזית. חייליה התפזרו כל אחד למלאכתו, הסוסים, הרצים ואפילו הליצנים, שאותם אף אחד לא רואה, שקופים במעשיהם ומצחיקים עד דמע וכאב, הם השולטים בכולם. חייליה הממושמעים, מקריבים את עצמם, על כל חייל שנופל יבוא אחר, הסוסים ממשיכים ומדלגים מעל המשוכות והרצים חוצים את דרכם של האוייבים , מפילים גם הם חללים , אך נופלים דבקים במשימתם.

" המלך לך לצריח והתחבא שם!"

-המלך, המלכה והאויבים-שכנים- שמרגישים מאוימים גם הם, שולחים פקודות, מזיזים צריחי מצור, מקריבים גם הם קורבנות, לאלי הקרב והעושר. בשדה קרב זה ינצח החכם, זה שיודע להקריב באופן הטוב ביותר, עד הסוף המר.

עד הסוף המצחיק את הליצן שניצח בקרב.

= מט!