המוות

המוות

בקצה דרכו, בסופו של המסע , עוצם אדם העיניים.

ורואה בשבריר של שנייה , את מסכת חייו.

הן עוברות להן ברצף ונעלמות , תוך דקה או דקתיים

הטובים והרעים ומסכת פעלולים.

שיברון הלב ,האושר העוני ואלפי הגלגולים.

הבגידות , הניאופים חברים שנפלו וכל הזיונים.

הדרכים הפתלתלות ,אשר הובילוהו בחיים.

הורים , ילדים , חברים ואנשים אחרים.

כי בכלות כוחותיו , בוחן הוא מה קרה.

מוחו קודח מחום ומצחו,, נוטף מפלי זעה.

עוד שניות ספורות ,, חור שחור נפער.

מתכלת השמים , מלאך השאול נמהר.

זדון,  שחור משחור וגלימתו כה ארוכה.

חרמש חלוד ומשונן , בכף ידו היבשה , הגרומה.

רומז הוא באצבעו , גש נא לבור.

לפני הבור הפתוח , סביבו אנשים. 

כאילו שהכיר בחייו והם רבים ,, הם רבים.

ממול בעננה אפופת הילה , גם את אילו שאיבד.

בדרכו , במלחמות  , במשעולי ונפתולי חייו.

מושיטים הם לו ידיים , מבקשים בתחינה.

מספיק לך עם , הסבל הכאב , החרטה.

נתת די והותר עד כי, לבך נשבר.

בא אלינו יקירי , כי  זמנך פשוט ניגמר.

כול הזכויות שמורות  @