חזרה ליצירות
סיפורים

תשוקה-סיפור בהמשכים פרק ו'...

רוית | (05/07/2008 22:10) | 95 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

אני חייבת להרגע חשבתי לעצמי פתאום נשמעה צפירת הקומקום צפירה חזקה שגרמה לי לקפוץ ממקומי ,
מה זה איזה גובה חשבתי הכל מבולבל הכנתי לי כס תה וישבתי לי במרפסת ,
עם נוף של ים עוקבת אחרי מסלול"שקיעתה של השמש ".....
יואווו זאת גם מסלולי מסלול"השקיעה "מה לעשות לספר או לו לספר לאהובי הראש מתפוצץ.....
אולי?.... מקלחת תעזור הכל מבולבל חשבתי...
בצעדים קלים נגשתי לאמבט ופתחתי את המים תוך פיזור שמן צמחים של אהובי .
באפי עולה ריח מתוק ומוכר ריח של אהובי נשמתי ,אך אך עשיתי לו את זה?
חשבתי הדלקתי את נעימה שקטה שאני אוהבת,רכבת לילה לקהיר,
בזהירות אני מסירה את בגדי חלק חלק לאט לאט ומכניסה את רגלי השחומה לאמבט
טמפרטות המים נעימים חשבתי ובזהירות טבלתי את כל גופי כאילו לנקותו מכל מגע
מה חשבתי לעצמי כל כך הרבה זמן אני יושבת ומזילה דמעה שהוא רחוק ממני ו....
נפלתי ועוד עם מי יעקוב ?!...

מחשבות מחשבות וברקע ממשיכה להשמע הנעימה שלי.
את השקט זהיזה פעמון הדלת "מי שם"? שאלתי ....
שקט לא עונים "מי שם"? צעקתי ....
במקום לענות נשמעה צילצול נוסף בתוספת דפיקות רועמות בדלת
"מי זה יכול להיות ?נבהלתי לבשתי חלוק רחצה ובצעדים חוששים נגשתי לדלת
מאוחרי נותרו עיקבות צעדי הרטובים הבטתי בעינית ןראיתי אשה קטנה,לא שאני גבוהה,
לבושה בקפידה ובידה תינוק קטן "כן מי את "?...שאלתי תוך הרגעה
"אני אשתו של יעקוב"ענתה בהתחננות"אנא פתחי לי "...

פתחתי את הדלת נעמדתי מולה,דקות מביטות אחת בשניה בלי להוציא מילה
התבוננתי בה ופשוט הייתי מוקסמת מן האשה שעמדה מולי.
עיניה בחנו אותי מכף רגל ועד ראש,קומתה הנמוכה בדיוק כקומתי...
תוי פניה הכהים והנאים וגופה הקטן והסקסי שכוח ועוצמה קרנו ממנו,
עיניה היו רציניות וקרות,והביטו בעיני במבט בוער,וכואב.
"נעים מאוד"לחשתי...שתקת נמשכה...
כנסי נא בבקשה אמרתי...המשיכה בשתיקה ועודנה מביטה
היא נראתה לי מתוחה ועצבנית חשתי זאת מבעד לעינייה שלא ירדו ממני לשניה.
חשתי את מאמציה הרבים לשמור על קור רוח ושלווה,אם כי היתה נתונה "בסערת רגשות"
תינוקה הקטן החל לבכות...ואני שוב בקשתי כנסי בבקשה...
"לכנס"....מלמלה ופתאום נתקפה בבכי גדול בעוד תינוקה הקט צורח מבכי.
קשה לי לתאר את התמונה הרגשתי ממוטטת,הרגשתי כל כך אשמה במצב.
נגשתי למטבח והגשתי לה כוס מים,בעוד לוקח את תינוקה לידי.
לאחר זמן קצר שוב נהייה שקט,האוירה מעט נרגעה הרגשתי שהלחץ ממנה כלפיי יורד,
נעים מאוד לחשה חנוקה מדמעות...שמי סופיה ,
ליטפתי את תינוקה שנרדם בדרעותיי ואמרתי נעים לי מאוד שמי מיכל.
הנחתי את תינוקה על מיטתי הגדולה,ושאלתי מה תשתי?
סופיה ענתה בשלילה לא תודה.
ואז החלה לדבר,אני יודעת שבעלי היה כאן.
מלמלתי ואמרתי...כן הוא הביא לי מכתב מאהובי,
מכתב?....שאלה סופיה....עניתי בחיוב תוך כדי נענוע בראשי......

המשך יבוא....

תגובות

חזרה ליצירות