לו הייתי רוטשילד

ובספריית נווה חמודותיים בנו הרשויות עוד ארבע קומות מעל קומתו של הלז עדי קוקושינסקי ואכן באו כל צבעוני העיר הגדולה להשתקע בספרייתו של קוקושינסקי כמו עש הנמשך אל אורות האולם והמיזוג הנעים אשר בו.

ובין כל מחורפני העיר אשר חירפנם החורף, חירפתנם השמש ביום והירח בלילה. והאשה בבית והבוס בעבודה היה אחד המכונה רוטשילד הקמצן שחבש כובע מצחיה. הלה אמנם היה מצאצאיו של ההוא הנדיב הידוע. אך מבחינה מעשית היה דלפון כילי וקמצן גדול כאותו פרסי המוזכר באגדות אלף לילה ולילה. אלא שאותו רוטשילד היה אמריקאנער ומבטאו הדרומי המנומס היה נהגה על ידו כדיבור מתנגן ומתלעלע ואם לא די בכך הרי שהיה בולע את המילים כמו גרעינים ושופך נימוסו כמו קליפות של גרעינים והיו כל היושבים סביבו נרטבים מן הרוק הכבד שהיה מתיז והצטרכו למטריה, ולא, הוא לא היה חבר בלהקת האבנים המתגלגלות או להקת הרוטשילדים או הצ'רצ'ילים אם כי חבר בלהקת עצמו שהיה תחמן גדול וידע לקשקש במוח כאותו קישקשתא הזכור לטוב. ואם קישקשתא החביב היה צבר משלנו הרי שרוטשילד היה אמריקאנר משלהם

אומרים כי נשתהה בארץ כעשר שנים ובכל זאת לא למד השפה העברית כי נראתה לו בעוונותינו לבנטינית יתר על המידה שלא על פי נימוסו אשר נתחנך אי שם בריצ'מונד דוירג'יניה או שמא בבאטון רוז' אשר באלאבמה. ולא ידוע אם היה בקו קלוקס קלאן כיוון שלא נמצא איזה סדין ברשותו או כלי מיטה כל שהוא להתכסות בו.

ועוד מספרים סיפור כי נתגרש מאשתו אי שם לאחר שציעקה עליו: "נמאס לי להיות נשואה לקמצן. קח את הטבעת שלך ותסתלק"

ואז ענה לה: "רגע! מה עם האריזה?"

ארמונות זהב לא היו בידו וארמונות של נחושת כל שכן וכל שכן כסף לתמוך במושבות הראשונות כפי שעשה אחד מזקניו הלא הוא אדמונד דה רוטשילד ואפילו לא די בכדי להחזיק מושב אסלה. כל שהיה בידו הוא אופניים מדפוק רחמנא ליצלן ושני תיקים כבדים משל היה שודד בנק.

ואם לא די בכך הרי שהיה דומה לראש הממשלה שלנו מר אולמרט, אלא שההוא נסע במכונית שרד וההוא באופניים מפונצ'רות השם ירחם.ואולמרט פסע קדימה ורוטשילד אחורה אל הג'ורא.

והיה רוטשילד סהרורי לילה כאותם ינשופים וליליות וחרצופיות המצייצות קולן לאור ירח והיה משחר לטרף בחורות פותות ברחבי העיר ואחר כך זה עלה לו בכך שהיה חוטף חרופים ושינה באולם הקריאה והיה נשמע קול חרופו ב"ככככ" ועוד פעם "ככככ" קולני ביותר. והיה מטה ראשו אנה ואנה כזרקור עזר המאיר בלילה. פעם איווה למושב לו, כלומר למשכב לו את אולם כתבי העת ופעם את אולם העיון.מפני שחשב שאלו הם אולמות שינה. ממש כפי ששר שמואל רודנסקי בשירו המפורסם של רוטשילד:

אז הייתי נח קצת
אבה דגה דגה דבה דבה דבה דבה דם
כל היום הייתי בדה בם
היידל דילדל דיידל איש עשיר

ומי יודע איזה חלומות חלם רוטשילד. אולי על הברון רוטשילד, אולי על מר אולמרט הדומה לו כל כך או שאולי חלם על ילדותו אי שם בדרום העמוק בדיקסי לנד.

 והיכן היה מתקלח הלה? מקלחתו היה מתיז בשירותים של הספריה כאותו פיל אשר יתיז על עצמו מים אי שם בשמורת סרנגטי או שמורת ויקטוריה אי שם בג'ונגלאות דרום אפריקה.והיה מציף חדר השירותים וברזיותיו ללא בושה והיה מטיל אימה על עובד הניקיון שנאלץ לנקות המים והבוץ שהותיר אותו מנחוס.

ועם כל זאת היה מקשקש במוח במבטאו הדרומי והיה מושך זמן שימוש במחשבי האולם כתבי עת והיה משלם מעותיו במטבעות שהיה מוציא מתוך שקית ניילון מסכונה. ולא פעם קישקש בשכל למען הקצב לו עוד דקה ועוד דקה והיה מרשם רשימותיו על גבי מסך הכסף ואחר כך על גבי ניירות. לא סופר היה ולא הוגה דעות אם כי מסכון ללא שמץ חיסכון.

אמרו כי בארץ הולדתו היה עורך דין ואילו כאן לא דין ולא דיין ולא משה דיין ולא עין אחת ולא שתי עיניים ולא ביצה עין ולא חביתה מקושקשת אם כי מסכן מסכניים כי אך פיו המקשקש ומלהג במבטא דרומי נותר לו לשריד ואידך זיל גמור שהרי מאידך ישנו יוסי שריד שפיו מקשקש ומלהג, אך הוא מרוויח פנסיה יפהפיה מן הכנסת ומשתכר שכר סופרים.

וכך ראהו קוקושינסקי הספרן במנחוסיותו ובעגמיומיותו כי רבה ובקשקושי השכל הבלתי מובנים שלו שהיה מקשקש עמו ומייבש אותו. ועל כן רצה להיפטר ממנו והחליט לרשום מכתב יפה לברון רוטשילד למען יטיב הלה לקרובו השרוי בבעסה עמוקה ולפחות יתן לו כמה ג'ובות לקנות אופניים או שמא אולי איזו פיאט מסכנה מודל 89 למען ישן בה. וכל ספרני הבניין לא ידעו את נפשם מאותו קשקשן כילי שעמד על שלו במקום שלא יכול היה לעמוד בו. כיוון שלא יכלו לתת בעיטה ולהעיפו מן המקום, זאת מכיוון שדיבר בנימוס ולא קילל או חירף נפשו לצעק ולגדף (ולכן תמכו כמה מהם במהלך של עדי קוקושינסקי)

והלה כתב לרוטשילד מכתב מנומק בלשון צרפת ואף גייס את הקוראת גברת זלדה נייס השחיפה שהייתה היחידה שידעה צרפתית ספרותית, שלמרות שמה "נייס" הייתה נאחס ובעלת פנים חמוצות כמו חציל כבוש או כמו מלפפון חמוץ בשמיר ולא אבתה לעזור לו. אלא אחרי ששילם לה מחשבונו בסך מאה שקלים וקנה לה שקית עוגיות "הדר" יחד עם טרופית ופחית פפסי למען תשיב נפשה מן השמש וחרבוני הקיץ המחורבנים.

ולאחר שבועיים הגיע מכתב מהודר מהודר מן המהודרים וחותמת ארוכה עליו והוא כתוב בלשון בני צרפת ושוב נאנח אל ליבו יען כי היה צריך שוב לגייס את זלדה נאחס ולשלם לה עבור התרגום הספרותי והפעם כפל כפליים ובאיום מצועק היטב כי אם לא ישלם לה הרי שתפנה אל ההנהלה ותדאג שיפוטר יען כי חרג מסמכותו...

ובמכתב היה כתוב:

"קיבלנו את פנייתך בתודה ובברכה. המקרה מוכר לנו, זה קרוב ליובל שנים. הנ"ז קיבל מאיתנו מענק חד פעמי בסך מאתיים אלף דולר, כראוי לבן המשפחה, אך לרוע המזל  ביזבז הכסף בלאס וגאס ובאטלנטיק סיטי. אי לכך ובהתאם למדיניות. לא נוציא עבורו פרוטה.... בברכה- הברון רוטשילד!"

והנה עם כל זאת רוטשילד קיבל מזלו בהפוכה ממקור ישועה אחר ולא מידי הברון ולא מידי קוקושינסקי: יום אחד יצא ממקומו בספריה וחיפש ישועתו על גבי האופניים, ועבר את הרחוב הראשי והנה עבר ליד בית קפה ושם ראה איש עניבתי שחייך אליו במאור פנים וראה בו משהו מוכר:

"אההה" השיב האיש "הפעם בחרת בתחפושת מקורית!"

"יס" השיב רוטשילד במאור פנים

"זה מהבוס!" קרא האיש ולחץ את ידו של רוטשילד. הוא הוציא מחיקו מעטפה לבנה גדולה והושיט אותה לרוטשילד, רוטשילד מבלי לחשוב פעמיים טמן אותה באחד מתיקיו:

"טנק יו!" השיב רוטשילד ושילב להילוך גבוה ונעלם עם אופניו באחת הסמטאות.

הוא התרחק מספיק ואחר כך פתח המעטפה כשהוא מגלה בה שטרות בסך כולל של חמישים אלף דולר ופתק קטן בו היה כתוב:

"מר אולמרט – סדר את העניין – זה תשלום אחרון – לפני שאעיד במשטרה "

ורוטשילד נעלם מן הנוף הספרייתי (וכנראה ברח לאמריקה) ולא נראה יותר ואידך זיל גמור שהיה תנא דמסייע לפרשת טלנסקי להתפוצץ והרוטשילד נעשה הפעם עשיר מפני שהשקיע מניות בוול סטריט וזאת במזל כפי שנאמר:

הו, אלי, החי והקיים.
העוזר דלים ומושיעם.
מה היה ניגרע כבר בעולם
לו הייתי קצת עשיר?!...

(מתוך לו הייתי רוטשילד)