מתי החלטתם שזה אסור?

אני אוהבת אותך

כמו מנגינה בארוקית שרוקמת עור וגידים

כמו הוד והדר של נשפים

אני אוהבת אותך

כמו נשימה פשוטה שנלקחת ואין שניה לה

כמו מים שנשתים לאחר צמאון ארוך ומייבש

אני אוהבת אותך

כמו הטל שמפציע על רקע השחר הצעיר

כמו הערב הנינוח שיורד ומשרה שלווה על העיר

אני אוהבת אותך

כמו הדמעות שנופלות בדיוק ברגע שבו הלב מבין עצב

כמו החיוך שעולה בדיוק ברגע שהזכרון הופך אמיתי

אני אוהבת אותך

כמו אוויר תמים שמרחף מעל ארמונות ומבצרים

כמו טיול שלא נגמר בין כל מקומות העולם הקסומים

אני אוהבת אותך

באמת ובתמים.

 ומתי החלטתם שזה אסור?

לאהוב אותו, פשוט כי אני רוצה

כי לא הבנתי מה הוא יופי, לפני האהבה

כי אני אוהבת, מכל הלב,

כי זו המציאות, ואל תקראו לה אובססיה, פתטיות, או כאב.