חזרה ליצירות
סיפורים

פרק 3: בעלי חיים יודעים את הטבע, והמלאך יודע...

אוריאל | (15/07/2008 10:22) | 68 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
"האם את לא אוהבת שמחזרים אחרייך", שאלתי אותה מיידית כשראיתי שהיא לא מנשקת בשפתי... "כמובן שאני אוהבת שמחזרים אחרי", היא ענתה, שמחה על ההזדמנות שניתנה לה. מצד שני חשתי איזה עצב רגעי בקולה. "על מי היא חושבת?" נקרתה לתוכי מחשבה קלילה... "בואי ואראה לך כאן במושב השכן כיצד מתקיים חיזור בין זכרים ונקבות אצל העיזים דווקא. הזכר נוהם סביב לנקבה, מאחוריה מלפניה, מכל צדדיה. במשך שעות רבות, הוא מתרוצץ כמהופנט אחריה. לפעמים יותר מיממה שלמה, הוא מבקש את רשותה לזנק עליה. אם הוא חזק הוא מונע את הזכרים האחרים מלהתקרב אליה. אם הוא חלש, זכרים חזקים ממנו עלולים לתפוס את מקומו. ורק כאשר היא מאפשרת לו, ההתעלסות יכולה להתקיים. כמה רכות יש בחיזור בטבע... כמה הבנה"... נתתי לה הסבר משכנע, והיא הסכימה לבוא עימי כדי להתבונן בבעלי החיים. אבל משהו בפניה עורר בי עצב. בה עצב. מה זה היה, עננה קלילה ? אפורה ? 
שלא תגידו לי שהחיות פראיות יותר מבני האדם. הן לא. כמה תחנונים יש בקולו של הזכר. כמה פחד יש בהתנהגותה של הנקבה, החומקת לו, בורחת מפניו, מחפשת פתרון אחר, ואין. אין לה היכן להסתתר. היא בכלוב, גם הוא... שניהם בכלא של הדיר. בכלא של המושב.

מבלי לדעת מדוע ואיך, זהו הסיפור הסמלי המלווה את מערכת היחסים שלי עם מיכל, מערכת שנסתימה לפני ימים מספר בלבד.

מיכל, את זוכרת איך עמדנו, התבוננו. די חבוקים. די נוגעים לא נוגעים. בעלי החיים לא דיברו אלייך, למרות שאת פרא טבע, מיכל. את האמת ? 
כי די מהר נמאס לך להתבונן בבעלי חיים ולהסיק מסקנות עלינו. לא הספקת להסיק מסקנות.
לא ידעתי. לא היה לי מושג. המלאך כבר היה כאן. הוא הראה לי את ההתחלה והסוף של הסיפור שלי עם מיכל. הוא יודע הכול, המלאך שלי. הכול.
איך מלאך יודע הכול, אתם שואלים.
סבלנות.

תגובות

חזרה ליצירות