נכתב ביום של החזרת החטופים

"ושבו הבנים לגבולם"

בארונות מרכבה לארץ קדושה

ושיירה נרגשת לא תישן הלילה

ומכריזי מלחמה מזילים דמעה.

ומרצחים לשעבר לוחצים כפיים,

אותות גבורה חושקות בכתפיים

נושאות ידיים מגואלות בדם.

ילדים בבוקר קמים לגן.

בכי,

ככה כשבפעם הראשונה מאימא

ואורות מצלמה יאירו הפנים.

חיוך עולה, "תמיד איתך בלב",

"אז אל תדאג, תמיד איתך בלב".

ובטיול השנתי בסוף השנה

בשקט מן החלון החוצה, בלוני מים...

מורה רטובה מתקשרת הביתה

ולאחר הניתוק הורים צוחקים.

ושוב אין טלוויזיה לשבוע.

וכמו כל אדם, ואולי בגיל קצת מאוחר,

נשיקה ראשונה, חיכוך בשיניים

צחוק קל לשניים ומתיקות  שפתיים.

נגיעות עדינות מבטאות תשוקה

והעיניים מזמינות הביתה לחג.

בגיל 18, סוף סוף אתה חי!

נזכר עם אבא בנהיגה הראשונה,

והוא מגחך "אוי לך אם אימא תדע".

ובסוף השנה מגישים צו גיוס.

בכי,

ככה כשבפעם הראשונה מהילד

ואורות מצלמה יאירו הפנים

חיוך עולה, "תמיד איתכם בלב"

"אימא אל תדאגי, תמיד איתך בלב"

ושבו הבנים לגבולם

בארונות מרכבה לארץ קדושה

ושיירה נרגשת לא תישן הלילה

ומכריזי מלחמה מזילים דמעה.

ומרצחים לשעבר לוחצים כפיים,

אותות גבורה חושקות בכתפיים

נושאות ידיים מגואלות בדם