סערות

אני זוכר את הסערות שביננו.

הניצוצות האחרונים של האור שהתפרצו בכיפת אש שעלתה אל השמיים.

זרמי החשמל כברקים באוויר לפני הערפל

שהציף את הכל וגופינו נמתחו ומתוכם פרצו

סערות שאיכלו את כל שביננו.

אך הערפל נותר ואיני רואה

אותך ערפל מקיף את המגדל

שלי אדמה

צחיחה

וטחב וערפל.

אני הולך בחצי אפילה רק

באופק מתפזר הערפל עלומת

קרני אור חודרת מבין ענני הפיח מאירה

פרח בודד - גבעול וארבעה עלי כותרת ואבקן סגלגל 

אני כורע ברך ומהדק את כף ידי

סביב הגבעול אני נשכב על גבי

ומביט בו מואר בקרניי השמש

אני מניח לעיניי להיעצם

ורק קול משב הרוח נותר

בתוכי