חזרה ליצירות
סיפורים

סיפור ללא כותרת

liana | (12/03/2006 08:13) | 117 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
 
"לילות אדומים" עוברים עלי. אתם תוהים מהו המושג החדש? הנה לכם!!! לילות אדומים הם הלילות בהם הקירות הלבנים מקבלים כתמי צבע אדום מרהיב עין. לילות בהם אתם, עם רצח בעיניים האדומות שלכם, מסתובבים סהרוריים, הלומי שינה, מתגרדים ומחפשים נקמה. אתם נחושים בדעתכם לאתר את התוקף ולהשיב מלחמה שערה...
 
מדובר באותם יצורים קטנים שפעם היו אפורים, עברו מוטאציה ועכשיו הם חומים, קטנים יותר, זריזים יותר ופגיעתם רעה. הם עובדים לבד ובמשמרות. אתם נפטרים מאחד, מיד מגיע בן זוגו שעד עכשיו היה בעמדת המתנה וחג על קורבנו כמו מסוק יסעור...
 
היתוש של הסתיו, אינו דומה לא בצבעו ולא בביצועיו לאחיו הקיצי. הזן החדש מאתר את המטרה וצולל אליה. אני משווה אותם למטוסים, יש מטוסי תובלה ויש מטוסי קרב והכל קורה בחושך. לפי הזמזום אני יודעת מי עומד לנחות עלי, "מיג" צמא או "הרקולס" מתודלק אשר סתם, בגלל היצר, הוא ממשיך לתקוע.
 
אתם בטח שואלים למה אני לא משתמשת בטבליות של חברה זו או אחרת? אז  אני מודיעה לכם, ששמתי טבלית במכשיר החשמלי. הריח גרם לי (!!!) לעוף בזמזום מהחדר ולנחות על הספה בסלון.
 
כל ערב לפני השינה אני עושה את הפטרול הרגיל לאיתור עברייני עקיצות. לפעמים אני מצליחה לתפוס כמה, אך בזמן האחרון למדו היתושים "המשופצים" כיצד להתחמק ממני, מצאו מקומות מסתור חדשים. לא עוד על התקרה והקירות כמו כל יתוש מצוי המכבד את עצמו. הזן החדש מסתתר בתוך ארון הבגדים, בקפלי הוילונות, ונטמע בצבעי התמונה שבחדר השינה.
 
כנפגעת, אני יודעת שגם בין היתושים יש תמיד אחד שמאפיל על חבריו. השבוע נפגשתי באחד כזה ואני רוצה להגיד לכם שהביצועים שלו הטריפו אותו והוציאו אותי משיווי משקלי (חבל שלא היה זה זכר על שניים), קראתי לו "חמקן". "הבחור", באטרף רציני, התנפל עלי, עקץ וחירר אותי כל מקום בגוף. אי אפשר היה להימלט ממנו. בכל פעם שהדלקתי את האור בנסיון ליישם את הוראת התנ"ך "שופך דם אדם – דמו ישפך", היה נעלם. לולא הדקירות, הגירודים והנפיחויות הייתי עלולה לחשוב שהכל פרי דמיוני, ו"חמקני" ידידי, לא היה ולא נברא.
 
ליל שימורים עבר עלי ואני נחושה בדעתי. זה שפגע בי, לא יעבור את הלילה בשלום ולא יראה אור יום. בפעם העשירית שתקף, כבר כמעט עלה אור ראשון של בוקר, הדלקתי את האורות ושוב סרקתי את החדר, הפעם, כנראה מעייפותו כי רבה, לאחר ליל הילולים ושתיה, איבד "חמקני" את חוש הזהירות וכך מצאתי אותו, הרחק מזירת הפשע, על הקיר, מדושן עונג ומתמכר להרגשת השובע.
 
"ידעתי שבסוף תעשה טעות", מלמלתי לעצמי.
 
מכת המוות לא איחרה לבוא. במהירות הבזק, נחתה המגבת הרטובה על "חמקני". בשבע בבוקר גיליתי אותו, מרוח על הקיר... למשפחה נמסרה הודעה! 
 

תגובות

חזרה ליצירות