ללכת בחושך

 
שם את הגיטרה בצד. גם את עזבת. נשארו רק צלילים צורמים של שירים שנהגנו לשמוע באוטו.
את אומרת שלא מתאים לך עכשיו- אני אומר שאני מוכן לחכות.
אני מרגיש חנוק וחסר מילים כשאת מסיטה את המבט לכיוון חדש לי. "אני מצטערת" את אומרת ומיד מחליפה נושא, אני מחייך. את קוראת את תוי חוסר ההשלמה המהולים בעצב מתוך עיניי וממשיכה לחייך בחוסר אונים בתשובה.
את אומרת שכדאי שנזוז, כי כבר מתחיל להיות מאוחר וכי צריך לקום מוקדם מחר. אני רק שומע, וכבר לא ממש מקשיב.

התחלתי לאהוב ללכת בחושך, צעדים אדישים של חוסר וודאות. אני עולה בחדר המדרגות לא מדליק את האור ולו בכדי למצוא בקלות את חור המנעול. הגיטרה נמה על מיטתי. מחר אמשיך את השיר שהתחלתי לכתוב לך, בתקווה שעוד תספיקי לשמוע. אני צונח על המיטה, הקפיצים מתכווצים בהתאם למשא גופי. השמיכה מלטפת, תמיד מקבלת אותי כפי שאני. אני שוקע בתוך לילה נטול חלומות ולאחריו בשבוע חסר חיוכים.

הייתי מוותר על חצי המלכות בשבילך, על שלושה רבעים או אפילו על כולה. אני רוצה שיהיה לך טוב, ככה, גם לי יהיה טוב. אי אפשר לומר `סוף` על שום דבר בחיים האלו. רק `סוף-סוף` אפשר לומר, ואחר כך לחייך בכמיהה.
אני רוצה להישאר כרגע עם המחשבה שכל זה זמני. ושבקרוב אוכל לחבק אותך שוב אליי, לקרוא לך נסיכה, ולאחל לך `לילה טוב` באלפי צורות שונות.

את נמצאת בכל פרט קטן בתודעה שלי, כל מחשבה משלבת בתוכה קשר מסוים אלייך. ככה, את ממלאת את המחשבות שלי לאורכם המייגע של הימים. זה לא במקרה שקשה לי לנשום בלעדייך. הנסיבות מחייבות אותי לשקוע בעיסוקים שונים, על מנת שלא לאבד את שפיות דעתי. הלוואי והייתי יכול לומר שזה באמת עובד.


------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
היאוש מתלפף סביבי, אני חושב על להרים ידיים ובכל זאת, הנשימות שלי מתחדשות בכל פעם שאני שומע את קולך.
הסיפור הזה, כולו הנצחה של רגע שהוא לא נכון מבחינתי. כמו תמונה שבא לך לזרוק, אבל אתה יודע שהיא משקפת מציאות של רגע מסויים. אז גם אם אתה שונא אותה, אתה משאיר אותה לטובת הזיכרון.

קשה לי עם המחשבה שאת לא שלי יותר.