בדידות

מרגיש כמו בלון נפוח ברגשות,

אני רוצה ואני לא יודע מתי זה יקרה,

תמיד אומרים לך שזה קורה זה בא בבום

מתי הבלון יתפוצץ?

הרגלים שלי כל כך רעים, התעבה מתגברת

עוד מעט הבית מתרוקן מהחיים

והתפרחת תעלם ואני יתחיל להשתעמם.

נמאס לי להרגיש, נמאס לי להבין

נמאס לי להסתכל, נמאס לי לתפוס  

רוצה לישון הרבה ולא לקום

שיעירו אותי רק עם ליטוף, נגיעה קטנה

בגב, או עם טפטוף קר על הראש כמו פרח

שצמא לגשם הראשון.

צריך הרבה מים בשביל החקלאות אומרים החזאים,

השר בדיכאון, הכלכלה בשפל אפילו הדולר משתתף

בצער ומסתמך על הנגיד.

אז מתי יהיה פה שיטפונות שיעירו אותי משנתי?
ואני כמו הדולר ממשיך להחליד.

מעליי רעשים של מטוסים

מסתכל על שמיים, הארצות מתחילים להתמלא

מאנשים חדשים שרוצים רק לקפוץ לביקור

עם מצלמה, ילדים ותיק

חוזרים הביתה מספרים סיפורים, חלקם מתרגשים

וחלקם אדישים.

ובלב שלי רעשים של רגשות משלימים

אם תסתכלו עמוק בפנים, כמו ארץ זרה לא כבושה

שרוצה קצת שהתנחלו בה, שיחזרו הביתה

שיספרו את הסיפורים שיחוו את הייחודיות   

שתקעו בה את הדגל.