האבא שלי

                     האבא שלי

   השעון מצלצל,  ארבע ושלושים . מביט בחוץ, חושך מצריים פתחתי את הדלת      

   לבדוק את המצב מה זה עננים ..ורוח איין. טוב אמרתי בליבי צריך לזוז.

   חיממתי מעט חלב לגורי החתולים , ארוחת בוקר לכלבים  מים לכול היום ...

   ויאללה למקלחת  .                פתחתי את זרם המים החמים  ועד יגיעו ( מקומה      

   שישית ) צחצחתי שיניים  וגילוח מהיר אך...שיט פצעתי את הפנים .

   אני שונא להתגלח בסכין, כי אין לי תחושה בחלק שמאל של הפנים  , מאז 67

   נישאר לי איזה רסיס קטן , ממש  בחיבור הגולגולת והוא עושה לי חגיגה .

   תיק תק סיימתי הכול, התלבשתי,  לקחתי מסמכים אך...לאן נעלמו מפתחות    

   המכונית ? לקח לי עשרים דקות להפוך את הבית.  ולבסוף למצוא אותן בפח    

   האשפה.  ( כנראה בטעות  שחררתי אותם יחד עם הזבל של הלילה ) .

   זה לא סימן טוב פדיחות על הבוקר והשעה כבר  חמש !

   מתי הגיע לאילת ?  אני צריך עוד לחזור היום .  כן בטח תגידו..למה לא טיסה

  הרי  אתה תושב אילת לא ?   אז.....

  א.  אין טיסות כול כך מוקדם בבוקר   ב. להגיע שעה לפני הזמן בהלוך ושעה    

  בחזור וכ 45 דקות הטיסה כולל המעברים . כמעט שלוש שעות בזבוז זמן .

ג.     להשאיר את האוטו בחניה זה 50 ₪  ואיפה  המוניות  באילת  ? נכון  זה זול

   במצטבר זה בוכטה של כסף  עניתי על השאלה ?  אם לא הבנתם זב"שכם !

   יצאתי סוף סוף לדרך מיכל דלק מלא , נשנושים  , וקולה לרוויה .אמה מה.....

   בשריון ישנה  אמרה " כשניכנס נאחס אחד לתוך הטנק באים אחריו כול   

   החברים""

   והמרוקאים אומרים  " הרגת ג'וק  לא טוב ! באים 2000 ללוויה ".

   בצומת קסטינה התחת של האוטו רוקד והבנתי שיש לי פנצ'ר. בחוץ גשם זלעפות

   לא רואים ממטר.  שמתי עלי מעיל גשם  ( כזה כמו סרבל )  צהוב ויצאתי להחליף     

   את התקר. ( כשאני יוצא למרחק  אני לוקח עימי שני ספרים )  חזרתי לאוטו..רטוב   

   עד לתחתונים למרות מעיל הגשם ( הרוכסן ניקרע ) . הנעתי והמשכתי לנסוע תוך  

   שאני מנגב את השמשה הקדמית , מאדים שהצטברו במהלך התיקון..טייב     

   ממשיכים , הגשם נרגע  ובטייפ מתנגן לו קצב רצחני של ג'ז " חמישית דייב     

   ברובק"  סבבה,  המחוג על 130 קמ"ש  סביר בהחלט . מגלה הרדאר ואחלה

   כף בעולם...ירדתי בצומת " משמר בנגב לכוס קפה משהו לנשנש אך....לעזאזל

   הכול סגור בשעה זו..אמרתי לעצמי. נראה שאסע דרך הערבה והעצור בדימונה.

   באר שבע מתקרבת צומת שרה ימינה ואחרי נסיעה של כ ..מחצית השעה אני מגיע    

   לדימונה . ממלא דלק ליתר בטחון  ויורד לקפה שם..פתוח כול הלילה.

   איך שאני יושב ללגום את האספרסו ומעיין בעיתון  מזווית עיני אני רואה צללית      

   מתקרבת לשולחן...בוקר טוב הצללית פוצחת בשיר אפשר לשבת ? מרים אני עיני   

   מהעיתון  מסתכל סביב יעני רק אני נמצא במסעדה אין אף אחד...

   מרים את עיני לעבר הקול ומשמיט את העיתון מהידיים  ונתקל בעיניים הכי   

   מדהימות שראית בחיי  והאמינו לי " ראיתי עיניים "  עיני שקד  טורקיז , כ מט

   ושישים גבהה בובה מחרסינה  רטובה עד לעצמות  ( לעזאזל אני נשוי ובחיים לא    

   בגדתי) אבל לפנטז אפשר לא  הלו הלו להירגע מה יש אף אחד לא פינטז עד היום

   והיא ממשיכה ב – " שירתה "  תסלח לי אדוני אתה מגיע אולי לאילת ?

   כן עניתי .  אפשר לנסוע איתך ?   לאחר היסוס קל ( בדרך כלל אני לא אוסף    

   טרמפיסטים  אבל הפעם  היה יוצא מן הכלל כולה רטובה רועדת מקור לך  תדע )

   כן עניתי אני מגיע לאילת ואפשר לנסוע איתי רק אסיים את הקפה .

   התיישבה  לה בשקט מולי והמתינה כולה רועדת . רוצה שהוא חם לשתות שאלתי   

   בנימוס ?   היא הרימה את עיניה וענתה " לא יספיק לי הכסף "  לא נורא  אני    

   מזמין איזה בן זונה לא היה מזמין ילדה רועדת מקור  לשוקו חם ומרגיע ?

   סימנו לשתות  עברה לספסל האחורי ( אני לא אוהב שיושבים על ידי טרמפיסטים

   מזיינים את המוח ולא נותנים לשמוע מוסיקה טובה כאילו קנו את האוטו או הוא   

   של האבא שלהם )  לאחר שסידרה את התיקים בבגאז' ונרדמה .

   הדרך עברה ללא כול תקלות .  אחלה מוסיקה , אין שוטרים  הכביש יבש  והרגל .

   כבדה  סגרתי על 150 קמ"ש מהירות שיוט  וזהו.

   בדרך אני חושב לעצמי  בת 18 ?  20 מכסימום .חיילת ?  לאן לבד ? ועוד לאילת

   אני לא אוהב לחטט בפרטיות אבל...אולי ברחה מהבית ? גם לי יש ילדים שלוש   

   בנות  לך תדע ?

   נענוע של יד על כתפי הפסיקה את חוט מחשבותיי,,,סלח לי אדון אתה מוכן לא   

   לנסוע כול כך מהר !  בתחילה רציתי להגיב קשה אך במחשבה שיניה ..נראה מה   

   היא רוצה .  למה  מה קרה שאלתי ? לא אדוני לא קרה כלום,  אבל אבי התהפך   

   ונהרג ממש כאן בסיבוב לפני חמש שנים .

   מה תעשו אתם כהורים ? הורדתי את המהירות  , משתתף בצערך אמרתי . איך   

   קוראים לך שאלתי  ?  לי קוראים אבי  .  לילך ענתה  בקול קלוש  את יכולה   

   להמשיך לישון  עד אילת. כשנגיע  העיר אותך.   הילדה  נרדמה שוב ואני שומר   

   על מהירות 120 קמ"ש כמו שהבטחתי . בינתיים  החלפתי דיסק   לקובץ של שנות   

   השישים . ננוח ישוב ומתכנן את העבודה באילת כך שאספיק להיות בכול

   הרשויות בזמן ולחזור לפני רדת החשכה.  לפתע  אני שומע זיממזום  המלווה את  

   השירים  הנשמעים  במערכת .... הסתכלתי במראה וראיתי את הילדה מזמזמת את  

   השירים עם דמעות בעיניים.   היא שמה לב שאני מביט  ותוך כדי קינוח האף  

   והעיניים מדמעות  אומרת:  אילו השירים של  האבא שלי גדלתי עליהם....

     תגיד לי אדוני "  אתה מוכן להיות האבא שלי  ? "