בן אנוש

יש האומרים-

בגיל הנעורים מגלים-יודעים האהבה,

מחשבות הלילה לחלומות יהפכו

וצל כנפיים יעידו על מכסה ממי השמיים.

ובגיל הזה יאמרו החכמים הגדולים-

ברוך הבא, כעת גם לך מקום בעולם.

אח, אז למה שאשאל ואתייסר,

הזאת האהבה עליה מדברים?

אזי למה את שלי יגזלו דעות הרבים?

הלא גם לי ההרהורים- מה אני ומה חיי,

איך אגשים חפצי ומה שלום שכניי?

וצערי נפשי עולים על מכות אבי-אימי, דודי-

כך אתנה, ואגשים את תאוות ליבי.

הלא ידעו ידוע,

גם לי ידיים ורגליים כמותם

ואף יזובו אם יחתכו ויסוקלו?

ונשימתי- הלא תתאפק אם יזרקוני למים

ועיניי ככל העיניים-

אינן יצרבו למראה האור מן החושך?

הוי והמוות...

שנגזר לשאת סיפורי נמשל וכן ירבו,

הלא גם הוא שייך לי?

ואם כך, למה שאשאל ואחמוד,

היכן שנתי וחלומי כמו לאחי?

ונדמה שעדיף הלבד מהבודד.

כי הבודד- דינו ליפול, והלבד לעומתו-

נתמך בסובביו אך כמוסותיו לעצמו.

אזי ישאלוני, מה שלומך,

למה לא אשיב, טוב תודה ושלך?