ארבע לפנות בוקר

     ארבע לפנות בוקר

חלומות של אתמול הן שלהבות  .

ללכת בחלום .

חלומות של תקווה .

כתבו המשוררים  ואצלי ..חלומות בלהה .

החלום זורק אותי , לילדות  הנושנה .

לחברי בבית הספר,  למלכה של הכיתה .

לאהבות הישנות , לאכזבות  לכאבי הלב של  ילד אוהב.

אשר נותר לו בדד  , נותר לו רק להתאכזב.

לתוך שביל מרוצף שלוליות ,אשר נותרו  מאלפי זיכרונות.

הבית הרחוב והגן סביב  הילדה הכי יפה  בכיתה.

וכמה אהבת אותה..אולי עד היום  ?

ועברו כבר יותר מ - חמישים שנה  הייתכן ?

ולא מספיק הזמן , התהפך אתה בשינה .

ועוד חלום  ועוד בעיה שלא נפתרה .

גדודי חיילים  ,  חברים  לכיתה .

שלרגע היו כמו בפעם הראשונה .

ארבע בבוקר ,העיניים  נפתחות .

די כבר , דיי  לחלום  נשכחות .

אין שליטה  על התת מודע

כאילו עושה הוא הכול ..בכוונה .

כול הזכויות שמורות   @