נאור

נאור

הדמעות נופלות מכובד

הראש

כמו היו המקלות מכים על

התוף

הייתי לוקח את כולם אל הלב

אם היה בו מקום פנוי מכאב

הבכי צועק, רק לשמור על

השקט

תיקרע הקריעה, יקדשו את

הצדק

הלוואי והייתי מתעורר מתוך שקר

שהיית לידי מחייך שבסדר

בין תופים ומצילות, בתוך שקט שעוטף,

מקור האור

הוא מושך, הוא סוחף, הוא שוטף

והוא נמוג.

אני רוצה

להיאבק, להיאנק,

לחמוק!

א-לוהים!

א-לוהים כל יכול!

איך תמיד מגיע חושך מוחלט

אחרי האור הכי גדול.