תבוע בך

במקום הכי שומם ברחוב, הכי ריק

מיתוכו

כל מה שהתמלא התרוקן, שבא הוא

לביקור שלו.

הותיר בי געגוע, עוד מאתמול

אבל כעס חוזר, ובי נישבר ניסתר.

מנגד עינים סמוקות,

לוחש ושר.

התמוגגתי, כהותירו מעלי

"דקרו" אותי.

טיפות של דם מטפטפות

על הריצפה נוטפות

מכסות מרטיבות,

את בגדי הכ"כ נעימים כנים.

הם רוצים ליטרוף מבטים.

אז שנעלמים חושפים, הם

את מה שנישאר.

לא שוטפות את כל מה שהרוס פגום

שבור.

לא נוטף זאת ממני,

ושוטף את הכל מבטים,

שהיו כמהים, צמאים, לאותה ההרגשה

שהותירה. והשאירה אותך

תבוע בך.