"בטוח שהוא אוהב אותי" הרהרה, "לא יתכן שאחרי לילה כזה שעבר, עם כל מילות האהבה שהרעיף , כיצד ליטף את לחיי ובאיזה רוך נישק את עפעפי".
היא התרוממה ממיטתה ופרק ידה בגד בה, השעינה גופה על המרפק ובתנועה סיבובית הצליחה לקום על רגליה.
בכניסה למקלחת התעכבה לנעול את נעלי הבית, ידה השמאלית אחזה במשקוף הדלת, כשהיא נשענת עליה כמעה, חיוך קלוש עלה על שפתיה כשנזכרה כיצד שפתיו רפרפו בנשיקות רכות על שפתיה "כמה שהוא מאמי" אמרה לעצמה בקול "איך יכולתי לחשוד שהוא בוגד בי ?"
המים הצוננים אוששו אותה מעט, היא חשה צריבה קלה ממשחת השיניים בקצה הפה, יצקה בכוס שעל השיש מעט מים, מילאה את פיה וגירגרה כשראשה מוטה לאחור וכשידה עדיין מחזיקה את הכוס הריקה, רוקנה מפיה את המים לכיור. על פני הכיור התפזר קצף ורדרד , בחנה את הקצף הניגר בזמן שלשונה גיששה מתחת לשפה העליונה את החתך שעדיין דימם.
"את האישה הנפלאה וגם היחידה בחיי " ניזכרה בדבריו "את אהבת חיי"
היא ירדה במדרגות ניגשה למטבח, מבלי משים ניגבה את ידה במגבת שהיתה מונחת על השיש, הושיטה את ידה לקומקום החשמלי והתחרטה, פנתה לאחור ופתחה את המקרר, הוציאה שקית חלב, היא חשה הקלה כאשר החלב הצונן מילא את פיה , אחרי שהייה קצרה החלה לשחרר בשיעורים קטנים לגרונה כשעיניה עצומות, חשה את החלב זורם לאורך גרונה ונוגע לא נוגע , זורם ושוטף את חוליות גבה, חזרה על אותה פעולה כאילו היתה מכורה לטיפה המרה .
"את היית הראשונה בחיי" נזכרה בהבזק נוסף, "ותמיד תישארי" ,
"מילא מאיה, היא לא נחשבת לדבריו, אז מה עם דבי האמריקאית המצועצעת?" , הביטה בכוס החלב הריקה, מהורהרת, ולפני שהניחה אותה בכיור הפכה אותה ועקבה אחר שאריות החלב היוצרים כעין שבילים שמידי פעם מתעקלים ויוצרים דמויות הזויות.
" תכירי זאת דבי, המזכירה במשרד", נזכרה כשהופיע במפתיע וידו אוחזת קלות בזרועה,
"נעים מאד" המבטא האמריקאי הכבד כאילו צרב בעורפה והחיוך ? שגילה את שיניה הצחורות כשתי מחרוזות פנינים?..."
הכוס כמעט נישמטה מידה, הניחה אותה בכיור, משום מה המזכירה הזו הזכירה לה את הסידרה "סקס בעיר הגדולה", שערה הבהיר והמסולסל גלש על ג'קט אפור, מתחת לבשה חולצה אדומה אסופה בתוך מכנס אפור גם הוא וכל הדבר הארוך הזה מסתיים בנעלי עקב גבוהות עם רצועות אדומות מה שהבליט את לובן עורה.
מחשבותיה נדדו שוב אל הלילה הקסום שעבר עליה , על ידיו שעיסו את גבה ושכל חוליה קיבלה טיפול מסור ובין חוליה לחוליה היה עובר לשאר חלקי הגב וכאילו קצות עצבעותיו חשו את המקום הכואב ואז מעסה ומשחררו.
היא ניגשה לארון השירות הוציאה את המטאטא והמגב, "מענין אם גם כשהוא מציג אותי בפני חבריו זורחים כך פניו ?"
מבטיה הבוחנים לא נעלמו מעיניו
"קפצנו רק לשתות קפה" שיחרר את זרועה של האמריקאית, הניח את זרועו על כתפיה של בת זוגו והתקדם לכיוון הסלון, היא חשה עצמה יותר מובלת מאשר מחובקת, השתחררה מחיבוקו,
"מה תשתו?" חשה מוזר מעצם השאלה, בעלה הפך בין רגע לאורח.
כשאחזה במטאטא חזר הכאב בפרק היד , ניגשה לארון התרופות , הוציאה תחבושת אלסטית, "יתכן שזה יקל", חשבה, תפסה שוב במטאטא והחלה לעבוד במרץ, צריך להספיק לנקות את הבית וגם להכין ארוחת צהרים, בשעה אחת הוא מגיע ומאד חפצה לרצותו למרות שלא תמיד ידעה מה בדיוק לבשל כדי שיגיע לסיפוקו.
"מה לבשל היום? " שאלה אותו לפני שיצא למשרד,
"כל מה שתבשלי יהיה מעדן , מותק" ומיהר לצאת.
"תשובה כזו מעמידה אותי ברף גבוה מידי" אמרה לעצמה,
ניקתה ושטפה כל פינה בבית וכשהכל ניראה מצוחצח לשביעות רצונה, ישבה שעה קלה לנוח, ניזכרה ששום דבר לא בא אל פיה מלבד החלב ששתתה, קמה להעמיד מים לקפה, הוציאה מספר עוגיות גרנולה והתישבה בפינת האוכל מעלעלת בעיתון "לאישה" ומתעקבת מידי פעם כשמבטה צד בגד יפה.
דמותה של האמריקאית עלתה שוב בעיני רוחה , מעל עינים ירוקות וריסים ארוכים נמתחו גבות דקות כאילו מעשה ידיו של צייר, ככל שניזכרה ביותר פרטים כן בער בה כעס לא מובן, ואולי היתה זו קינאה?,
כשהניחה לפני "האורחים" את המגש עם הכבודה על השולחן, הבחינה במחשוף חולצתה של האורחת, שהושיטה באותו רגע את ידה למגש, ובתנועה הזו, להכעיס, נחשפה צללית פיטמה.
הניחה את העיתון מידה ושוב חשה כיצד הכעס מחלחל בגופה והפעם כעסה יותר על עצמה, על זה שדבי המזכירה מעסיקה מידי את מחשבותיה ,קירבה לפיה את ספל הקפה כשהיא נושפת כמעה, כששפתיה נושקים לספל שאפה מעט מהמשקה , מבלי משים ניגר מעט קפה על סנטרה, הכאב בשפתיה חזר, עם כל לגימה חשה שלא שלטה במשקה בפיה, היא קמה למטבח וחזרה עם צלוחית וכמה מפיות , ניגבה קלות את שפתיה וסנטרה, אצבעותיה ריפרפו את הנפיחות בשפתיה " הפה הגדול שלי..." רטנה לעצמה.
כשסיימה לשתות את הקפה נטלה בידה מטלית מטבח והחלה לחפש מקום עם אבק שדילגה עליו, אחרי סריקה נוספת וכשהתעקבה במספר מקומות לנגב טוב יותר, ניגשה למלאכת הבישול.
שפתה סיר עם מיים על הכירה והוסיפה כוס אורז לסיר, אחרי שנוקה היטב, הוציאה מהסלסה תפוחי אדמה ובצל, פתחה את מהמקרר והוציאה גזר, קישוא ודלעת, " הוא אוהב את התבשיל עשיר בירקות ובצבעים" , הוציאה מהמקפיא נתח בשר וניגשה למלאכה, ריח התבשיל מילא את כל המטבח, פרשה מפה לבנה על השולחן בפינת האוכל וסידרה את כלי האוכל.ומאחר והיתה במצב רוח טוב היום, הוסיפה ורד אדום, שקטפה בגינה, בתוך בקבוקון מעוצב.
היא הביטה בשעון, " כל רגע הוא צריך להכנס" חשבה , עיניה סרקו שוב אם הכל במקום והתקרבה לדלת הכניסה, דפיקה בדלת , הצצה בשעון, "דייקן להפליא", כולו חיוכים בצעד קליל, נכנס, "היי חמודה" פרש ידיים וחיבק אותה, קירב את שפתיו לשפתיה, עוותה את פניה מכאב בזמן שנשק לה ,
"מצטער" מיהר לשחרר אותה
"בישלתי לך אוכל נהדר ואני בטוחה שגם טעים" אמרה כשהיא עוזרת לו לפשוט את הג'קט.
"היה לי יום משגע " אמר "הלקוח שלי יצא זכאי וגם קיבלתי מחמאה מהשופט על ניהול הסנגוריה"
היא ניגשה לשולחן התישבה בעודה מוזגת לו לצלחת, ניגשה למזוג גם לצלחתה,
" וואו.. זה מלוח מאד" לא הספיקה להתישב "שוב זה מגיע..."רעד קל עבר בידיה, נזכרה בגב ידו שפצעה את שפתיה וכיצד לפת בפרק ידה בחוזקה, גופה הקשיח, "לא הוספתי הרבה מלח" אמרה כמיתנצלת, עוקבת בחשש אחר הבעת פניו, הוא קרב את המזלג עם נתח הבשר לפיו, ופניו התקרקמו, כולו האדים , היא נרתעה עם כסאה לאחור וניסתה לקום, אולי להימלט, אבל איחרה את המועד, הוא תפס את המפה בקצותיה והניפה כלפי מעלה, הצלחת שלו וגם הבקבוקון עם הורד התעופפו מעליה אבל הבשר נחת על שיערה, כל הצלחת שלה עם תכולתה נפלה על שמלתה, גופה רעד ובידיה מגוננת על פניה, עיניה עצומות, מחכה למהלומה, ואז שמעה צעדים ודלת נטרקת, פקחה את עיניה, לא התרשמה מי יודע מה מהבלגן שמסביבה, רק מילמלה "תודה לאל, היום יצאתי מזה בחסד.
