לזכרך רוז הקטנה עם עיני התכלת...

12.9.08

בטלוויזיה אמרו

"מעולם הירקון לא היה שקט יותר".

הדיוטות כמוני

חוששים משלווה מדומה

שנושאת עימה אחרי השקט

סערה אימתנית

בתוך מזוודה כתומה...

מעולם הירקון לא היה שקט יותר

מצחין יותר,

עכור יותר.

מאשים יותר.

מעולם לא הצטערו צוללנים על שמצאו

את שביקשו...

והימים ימי חשבון נפש

ונחלים עוד רגע קט

ישמשו ל`תשליך`..

יש מי שמסרב להבין

מה משליכים...

פתאום האימרה המחוייכת

`קח אותי איתך במזוודה`

מקבלת משמעות מצמררת.

רוז הקטנה,

לא תחייך עוד לעולם

היא תתחרט שם בגן העדן,

שבאה לבקר כאן

ביקור חטוף

ומלא אימה.

היא נסעה למסע אחר.

מסע יצרים

של יצורים בלתי אנושיים

ואנחנו, לתומנו,

פעם סברנו

שהמשפחה -

היא המקום הכי בטוח.

מים עכורים של ירקון

בוכים כעת בסתר.

המפץ הגדול...

יצר עולם אחר -

עולם של חלקיקי שטן,

נטולי רגש.

תוהה

איך יד הזדונים לא רעדה?

ומה בדיוק אירע בדקה האחרונה?

האם המסכנה בכתה?

האם התחננה על נפשה

עם עיניה התכולות?

האם ידעה שכלו כל התקוות?

האם הבינה שהיא הקורבן,

ואין שֶֹה לעולָה

וכיצד זה, אף מלאך לא זעק,

`אל תשלח ידך אל הנערה`...

חבל...

"נקמה שכזו נקמת ילד קטן,

לא ברא השטן"...