נדודיי

הגעתי מארץ קרה, נוכרייה

איה חלקת האלוהים שלי הקטנה

בה אוכל להניח את גופי העייף

לחדול ממסעותיי הרבים

רוצה כבר לתלות את מקל הנדודים

לתפור את גרביי הקרועות

לתקן את נעליי הבלויות

להטליא את הסחבות

להתעטף פאר ומחצלות

למצוא מזור לגופי הפצוע

לשכוח את הדרך חזרה

הדרך מארץ רחוקה וזרה

האנשים שם היו לי זרים

שפה אחרת בלתי מובנת

נופים אחרים,מנוכרים

היו שלעגו ובזו לי

השליכוני מהם הלאה

רצו לבזוז את נשמתי

לרמוס את כל-כולי

למחוק את הווייתי

נוטלת שוב את מקל נדודיי

אוספת מחדש את כוחותיי

יוצאת לדרך חדשה

לחפש את המקום בו אקבע את ביתי

המקום בו אמצא מקלט לנפשי

כל הזכויות שמורות לאביבה וינקלר©