אשירה, חלק א' (הגרסא הפסימית,האופטימית בהמשך- עוד 24 שעות)

"מה אשירה ואתעמת בחשקי?" אקרא במרומי ייסוריי.

כולם בזמרה: "אף נענינו", אזי האדע ואתנחם בתשובותיי?

"הו, היכן חומי כמוכם?" אוסיף, כישיש לבניו הנעימים- רעיי.

"מה שחשוב לך" השיב המשכיל ל"מה אתן להחייאת חלומותיי?".

ובמרוצי החוצה נדרתי "לא אשוב", נסתי חזרה- שוטות רגליי.

בשאר רוח המשיך "והגשמת תאוותך בעצתי", גנזתי אמונותיי.

הצחיקני;

"אם ברא אותי האלוהים-תבניתי, ירדו השרפים למזמוריי

ויתלוו באחיהם הכרובים שומרי ההיכל לצהול לפעימותיי.

הא ולא, הכיצד ארשים ואחלוק מצעיי- ליל כלולותיי?".

איכה הגיד זאת? לא ידע במי חפצתי, נסתרות ראשי- צריי.

אז יתווספו וייערמו בריות: "במי חפצת?", עניתים "לא כדאי,

הוי ביודעכם כמוסותיי במידה ניכרת יעלו עליי אויביי".

יאמרו לי "השתק כבר נפשך, בבוא הזמן פרח מתאבק", מה תגובותיי:

קינים, הגה ונהי, אתפרץ: "כי הזמן עבור השכחה, ואשכח ערגותיי?".

"עוד תדע תשובות", "לא, לא התשובה שתנחם נפש נכאה- ייסוריי".