שְׁבִיב שֶׁל אוֹר

אָבִי הוּא צֵל שֶׁל שְׁתִיקוֹת אֲפֵלוֹת

שֶׁל עֵינָיִים כְּבוּיוֹת

וּבְרָק שִׂנְאָה

לָמָקוֹם בּוֹ אִיבֵּד אֶת

הֵד הַמִילָה הַטוֹבָה

אֶת רָכּוּת הַלִיטוּף

 אֶת סוֹד הַאָהֲבָה

 לָהֵן לֹא

זָכִיתִי.

 שְׁתִיקוֹת הַחוֹרֶף הָאֲרוּכּוֹת שֶׁל אָבִי

מְסַפְּרוֹת לִי בַּלֵילוֹת הַצוֹנְנִים

עַל מָקוֹם בּוֹ הָהֵיכַל הַפְּנִימִי הוֹלֵךְ וְצַר 

לִכְדֵי סֶדֶק

בָּעַדוֹ שׁוֹרְקוֹת בְּעוֹז הַרוּחוֹת

בָּעֲדוֹ קוֹרְאִים זְאֵבֵי הַלָיְלָה קְרִיאוֹת   

  נָקָם וְשִׁילֵם

וְנַעָר הַתּוֹחֵב אֶצְבָּע בַּסֶדֶק

לִסְכוֹר

 אֶת קִרְעֵי הַנֶפֶשׁ הַמְבוֹעָתִים

 בְּמָבָּטוֹ  

וְכָל הַפְּתָחִים בּוֹ נֶאֱטְמוּ, נֶאֱטְמוּ.

וָאֲנִי לְעֲצְמִי מֶסַפֵּר שְׁהוּא רוֹאֶה בִּי

שְׁבִיב שֶׁל אוֹר

בַּסֶדֶק הַצַר

קֶרֶן זְרִיחָה