2003\12\11—12
החלטות ופתרונות
אבי
לא יכולתי לעזוב את הנמלים. "עזרו לי." התחננתי. אך הן לאחר משפט המחץ שאמר לי שאני בכוחות עצמי צריך לפתור את הבעיות שלי, כבר לא ענו לי. אם הן שיצרו את המצב, ולפי מה שהן מסרו לי לפני כחצי שעה, אז זה נכון. הרי שהן לא מבינות שאצל בני אדם, אישה אחת לגבר זה החוק. אני צריך לדבר עם מישהו שאני סומך עליו. לפתע נתתי לעצמי מכה על הראש. אבא ואמא שלי.
"אלה. שלום!" הרמתי לאלה טלפון שלא תדאג. "אלה תראי," לא ידעתי אפילו להגיד את המילים. "אלה, הייתי אצל חווה, היא טלפנה אלי. אני יודע שאת יודעת שחווה בהריון. אלה, רגע אל תדברי." הייתי חייב לדבר בלי שהיא תעצור אותי, אחרת הייתי נשבר. אני כנראה לא חזק מספיק. "אני עוד לא יודע מה לעשות. אני חייב לשבת עם אבא שלי ולדבר איתו. אני חושב שאני אסע לחיפה ואחזור מחר. את בינתיים אולי תהיי עם חווה. תשמרו אחת על השניה עד שאחזור." חיכיתי רגע, אלה כנראה חשבה שעוד לא סיימתי ולכן לא ענתה. "אז מה את אומרת?"
עברו כמה שניות ששנינו שתקנו ואז אלה אמרה: "אבי, אני אוהבת אותך תעשה מה שאתה צריך." הבנתי כמה כוח היא הייתה צריכה כדי לעבור את השינוי הזה. לבטח לא רק בגלל שאני כזה טוב. לדעתי גם באלה יש תכונות מעולות. אומנם היא הייתה צריכה גם את חווה לשינוי. אבל הרוב בא מתוכה.
"אלה גם אני אוהב אותך. את יקרה לי. נתראה מחר." סגרתי את הטלפון כשמילותיה מהדהדות לי באוזן: תעשה מה שאתה צריך. עליתי לטנדר החבוט שלי והתחלתי לנסוע לחיפה. למרות הערב והכביש העמוס. ולמרות שבדרך כלל אני נוסע לפי החוק. הגעתי מבלי לשים לב לזמן שעבר, ולדרך שחלפה על פני.
"שלום, אמא, אבא. אני בבית" קראתי ופתחתי את הדלת שמעולם לא הייתה נעולה כשהורי היו בבית ולא היו ישנים. כך הם שידרו לכל השכנים, דלתנו פתוחה תמיד כשצריך אותנו.
"אבי!" אמי קפצה מן המטבח למרות שנותיה. לבושה בסינור על בגדיה ובידיה מטלית, תמיד עסוקה. תמיד מכינה משהו. "אבי, מה האירוע שהגעת בשבילו?"
הסתכלתי עליה. "את לא שמחה לראות אותי?" חייכתי אליה.
"אתה לא אבי שאני מכירה. מי אתה?" אמא הסתכלה בי, מדדה אותי מלמטה למעלה. "הלב שלי אומר שאתה אבי שלי, אבל השכל והעיניים שלי אומרות שאתה מישהו אחר. מי אתה?"
חייכתי אליה עדיין, אך החיוך גדל. "אמא, אני אבי, ואני הולך להיות אבא." ראיתי שהיא מלבינה, ראיתי שסחרחורת תוקפת אותה וישר הבאתי לה כיסא. "הנה, שבי."
אמא התיישבה וכשפתחה את הפה, אבא נכנס. כנראה היה בשירותים. הוא ניגש ללא אומר וחיבק אותי. לא צריך הרבה מילים עם אבא. הוא ניגש אל אמא כיוון שהייתה עדיין חיוורת. "נו אישה יקרה שלי, הבן שלך מגיע לביקור הפתעה, ואת כועסת." אבא מכיר את אמא והרגיש שהיא כועסת. אני חשבתי שזה משמחה.
"הבן שלך הולך להיות אבא לאישה הרעה. אבי אתה השתגעת. יש לך אישה רעה. יהיה לך ילד והיא תזרוק אותך ותיקח לך מזונות. אבי שהיא תעשה הפלה. אולי הילד לא שלך?!"
אבא עזר לאמא לקום מהכיסא, הוביל אותה אל הסלון, הושיב אותה על הספה ורמז גם לי לשבת. "אל תתחילו לדבר עד שאני מגיע. אני לא רוצה להפסיד כלום." אבא חזר כעבור כמה דקות עם כוסות, יין לבן חצי מתוק וקצת זיתים שחורים מלוחים. "עכשיו אנחנו יכולים לדבר. אמא את לא רואה שהבן שלנו מאושר. איפה הלב שלך?" הוא פנה אלי. "עכשיו תספר, כבר כמה חודשים לא דיברנו."
אבא מזג לכל אחד מאיתנו כוס יין והגיש לנו על צלוחית זיתים. טעמתי מהיין, לא שאני מבין גדול. אבל אבא יודע מה לקנות. גם אלה היא מין מומחית כזו. "אז מאיפה אני מתחיל? תראו, אלה כמה שהיא רעה. היא השתנתה. אבל כשהייתה רעה, היא הייתה שוכבת גם עם בחורה ואני לא ידעתי."
אמא התחילה לבכות. "אמרתי שכדאי שהיא תפיל, אני שונאת אותה." גם אמא שלי היא בן אדם מרגיש, היא לא שונה מאחרים.
המשכתי לדבר, "יום אחד היא שלחה אלי לקוחה חדשה שהייתה האהובה שלה. ולאט לאט התאהבתי בבחורה שקוראים לה חווה. ואז אלה רצתה ילד ולא הצלחנו להביא ילד, אני חושב שניסינו חודשיים, אבל אלה אמרה לרופא שכבר שנה אנחנו מנסים. ויום אחד אלה כנראה ביקשה מהחברה שלה שהיא תשכב איתי, אולי כדי לשחרר את הפחדים שלי. ובאמת אמא הייתי פחדן." הסתכלתי על אבא שסימן לי להמשיך. "אז שכבתי גם עם חווה כי באמת התחלתי להתאהב בה. אבל אמא אני אוהב גם את אלה." ידעתי שאמא מפתחת שנאה עמוקה לאלה והייתי חייב לנקות את הרגשות הללו. "לא סיפרתי לאלה, אבל היא כבר ידעה מה עשיתי עם חווה, ולמחרת שכבתי עם אלה. וזו הייתה פעם ראשונה שבאמת קיימתי עם אלה יחסים של בעל ואישה. עד אותו רגע לא נהניתי לעשות איתה את זה." לא התביישתי לספר להם על חיי המין שלי. הם ההורים שלי. "היא תמיד רצתה לקיים איתי יחסים בכוח, בלי אהבה. באותו לילה אהבנו כמו זוג בירח דבש. והיא ידעה ששכבתי עם חווה, אתם צריכים להבין. שמאותו לילה, אלה השתנתה. היא התחילה להתנהג כאילו אני אחראי בבית והמילה שלי היא החשובה. המשכנו ללכת לרופא פוריות. עם חווה לא שכבתי יותר, אבל ידעתי שאלה ממשיכה ללכת אליה. מה לעשות אלה אוהבת גם את חווה וגם אותי ולי זה לא מפריע. אני מאושר עם אלה. גם אני אוהב את חווה. זאת האמת. אני אף פעם לא אנתק את אלה מחווה. כי אני מבין כמה קשה להיות רחוקים מאדם שאוהבים. אני רחוק מחווה ומאוד קשה לי. אז אני לא יכול להפריע לאלה לראות את חווה. " אמא רצתה להתערב, ראיתי את אבא עוצר בעדה, מאפשר לי להמשיך. "אתמול אלה הודיעה לי שהיא נכנסה להריון. שמחתי מאוד ואולי הכל היה בסדר. אבל היום גם חווה הודיע לי שהיא בהריון. אלה יודעת שחווה בהריון, וחווה יודעת שאלה בהריון." הסתכלתי על הוריי, הפעם גם אבא פער את פיו, המשכתי לפני שינסה להגיד משהו. "אני אוהב את שתיהן, ואלה אומרת שחווה אוהבת אותי. ואני יודע שאלה אוהבת אותי כיום. כשאמרתי לה שאני נוסע לכאן, היא אמרה לי. שאני צריך לעשות רק מה שאני חושב לנכון."
"אבא הבין שאין לי יותר מה להגיד. הוא קם ממקומו ומזג לאמא ולי עוד יין. לעצמו לא. לאחר מכן ניגש אלי. הושיט אלי את ידו, לחץ את ידי ומשך אותי לעמידה. "בן שלי, אני חושב שסוף סוף אני יכול לקרוא לך גבר. לפעמים כשיש צרות, רק אם מתגברים אפשר לומר לזכר שהוא גבר. חשוב כמובן הפיתרון. שנים סבלת מאישתך. הרשה לי להגיד שאני כמו אמא, חושב שהיא הייתה מרשעת. אבל שלא כמו אמא, איני יודע אם היא עדיין מרשעת. אני רואה עליך שחל בך שינוי מהותי ורציני. ואני מוריד את הכובע בפני כל מי שאחראי לשינוי. אם זו חווה, אמא ואני אוהבים אותה. אם זו גם אלה, אז אנחנו נסלח לה על כל מה שהיא עשתה לך במשך השנים האחרונות." אבא חייך אלי. ראיתי אושר בחיוכו. ראיתי שסימן לאמא לא להתערב ולהגיד מה שהיא חושבת. אני כבר ידעתי. אמא רצתה לומר, אך התאפקה בקושי. אבא מזג גם לעצמו יין ולגם. "בוא נשמע מה חשבת לעשות, עכשיו שאתה כבר עם אחריות על כתפיך. הרי לא תבקש מחווה שתפיל את ילדך."
הסתכלתי על אבא. הפנתי מבט גם אל אמא, היא חששה להסתכל לעיני ולא משום שעשתה לי משהו רע. היא פשוט לא רצתה להשפיע עלי בהחלטות שאקבל. "אתם יודעים שבדואים שעובדים איתי אמרו לי להתחתן עם שתיהן. אני חושב שזה מה שאעשה. כמובן שאני יודע שאסור לי להתחתן עם שתי נשים. אבל אם שתיהן אוהבות אותי ואוהבות אחת את השניה אני הולך לחיות עם שתיהן. כבר חשבתי על זה כל הדרך אבל רציתי לשמוע את דעתכם. אני אחראי לשני ילדי שאמורים להיוולד."
אבא המשיך לחייך, אמא בכתה ולא יכלה לעצור את עצמה. אבא ניגש אליה והניח יד סביב כתפה, ביד השנייה ליטף ברוך את שערה הכסוף. לאמא שער כסף יפהפה.
"אמא כיום אני מאושר. טוב לי עם אלה ואני לא מוכן להתגרש ממנה."
אמא הורידה את ידיה מעל הפנים שלה. "אם טוב לך, תעשה מה שטוב לך. ואז גם לי יהיה טוב. מה לעשות, אבל אני זוכרת לה את כל הרעות שעשתה לך." ניגשתי לאמי וחיבקתי אותה. הלא גם אבא עשה כך.
"אמא, זה כנראה הזמן לסלוח ולקבל. הבן שלנו צריך עידוד ולא תוכחה." אבא עזב את אמא, שם את ידו על כתפי. ומשך אותי אליו לחיבוק. התגעגעתי לחיבוק של אבא. "אמא, תסדרי לבן שלנו את המיטה שלו. הוא צריך לישון על ההחלטות שלו. אמא ניגשה להציע את מיטת ילדותי. ואני נשארתי עם אבא. "אני כבר אשוחח עם אמא. אל תדאג. היא רוצה רק את טובתך. כמובן שגם אני. אבל בהסתכלות גלובלית על האירועים האחרונים, אני חושב שאם שתיהן אוהבות אותך, אבל באמת. ואתה אוהב את ששתיהן באמת. אז זה יכול להצליח. גם יעקוב אבינו היה נשוי לשתי נשים. והתורה לא מספרת שהיה לו רע. אני חושב שתמיד יש צרות. אבל לך היו יותר צרות עם אישה אחת. אולי כשיהיו לך שתים, אז יהיה לך טוב יותר. כנראה שזה גורלך."
חיכיתי שאמא תחזור. "אמא אני רעב. מה יש לאכול?" באמת שהייתי רעב, אבל המתח עד כה הדחיק את הרעב ממוחי. כל המאורעות מהצהרים. פשוט שכחתי לאכול. אמא הגישה לי את מה שנשאר לה מהצהרים. אבל אוכל של אמא תמיד טעים. אכלתי ושבעתי והרגשתי שאני מנומנם. אמא ואבא לא הטרידו אותי יותר. אמא נתנה לי מגבת והתקלחתי. תמיד יש לי בגדים נקיים אצל אמא. נכנסתי למיטה שלי זו המכילה את כל הבכי שבכיתי בחשאי, כדי שאף אחד לא יראה, שאף אחד לא ישמע. הפעם לא בכיתי. הפעם סיפרתי לה שאני מאוהב בשתי נשים אמיתיות. שתי נשים שנושאות את ילדי ברחמן. שתי נשים שככל שאני יודע גם הן אוהבות אותי.
בבוקר אמא הכינה לי סלט ענק עם חביתה מקושקשת כמו שאני אוהב. אבא ישב לידי וכרסם טוסט. כוס התה הקבועה של בוקר הייתה אחוזה בידו והוא נשף לתוכה לצנן אותה. "אני מקווה שמיטתך קיבלה אותך בשמחה?!"
"כמו תמיד. היא מכירה את כל הסודות שלי. גם את החדשים."
"מה עם הנמלים? הכל בסדר? הן לא מוכנות לייעץ לך?" אבא תמיד ידע על מערכת יחסי עם הנמלים. הוא לא פקפק בכך לרגע. אבא הבין שאת מה שאני אומר, לא ניתן להמציא.
חשבתי אם לספר לו את המסר האחרון והחלטתי בחיוב. "המסר האחרון שהן הסכימו למסור לי היה. שעכשיו אני אמור לעמוד ברשות עצמי. להחליט בעצמי ולטעות בעצמי. הן לא מוכנות לייעץ לי יותר בנושא." אבא לא הסתכל עלי בתמהון, אלא באמון מלא שאני אומר את האמת.
אמא העמיסה עלי כל מיני דברים טובים שאבא הספיק לקנות מוקדם בבוקר בשוק בחיפה. נישקתי את שניהם שאיחלו לי רק טוב. במראה ראיתי את אבא מחבק את אמא ואת אמא בוכה. שניהם מקווים שיהיה לי טוב.
הגעתי לקרית גת לקראת צהרים. צלצלתי הביתה, אך אלה לא ענתה. צלצלתי אליה למכשיר הסולרי. כעבור שניה היא חזרה אלי. "אבי, אתה כבר בבאר שבע? מה השעה בכלל?"
"אלה איפה את? רק עכשיו קמת?" התפלאתי. אלה לא מתעוררת בשעות כאלו. "אלה כבר שתיים עשרה ואני כבר בקרית גת. אני מאמין שבעוד כחצי שעה או קצת יותר אגיע. אבל לאן?"
"אני אצל חווה. בכינו קצת ביחד כל הלילה. אני חושבת שחווה צריכה עוד מעט לחזור מהגן. אולי תגיע לכאן?!" בקולה הייתה תחינה.
הסכמתי ברצון. בכניסה לבאר שבע, עצרתי. נכנסתי לחנות פרחים וקניתי שני זרים ענקיים של טורמוס מעורבים בשושנים. בכל זר באמצע הנחתי עציץ עם סחלב. לאלה סחלב בשם סטירביק, בצבע אדום כדם עם ורידים צהובים. עז כמוה וחושני. ולחווה הבאתי סחלב בשם פלנופסיס, עדין, לבן עם ורידים ורודים, כמו שפתיה ועדין כמותה. לקח לי זמן לבחור את הפרחים ולעצב את הזר. המוכר הכיר אותי. כולם בעסק הזה מכירים את כולם. הוא קצת התפלא שאיני מביא פרחים מהעסק של אדיב אך לא פתח את פיו. הוא העדיף להרוויח ולשתוק ואפילו לא התערב בעיצוב. כשסיימתי ושילמתי. נכנסתי למכולת ליד וקניתי חלה מתוקה חמה. וכך, ריח החלה הנפלא התערבב עם ריח הפרחים העדין, ומילא את הטנדר בניחוחות משכרים.
כלי הרכב של אלה וחווה חנו ליד הגינה. הבנתי שחווה כבר הגיעה. הוצאתי את הזרים מתוך הטנדר, את שקית המטעמים מאמא ואת החלה המתוקה. עברתי דרך שני הברושים שבירכו אותי לשלום. וחציתי את הדשא. זמזום חזק עצר אותי. המון חיפושיות משה רבנו שאני אוהב כל כך. עופפו סביבי ומשכו את מבטי למטה. על הדשא, גמל שלמה אחז בזרועותיו טבעת וכאילו הגיש לי אותה. התכופפתי בזהירות כדי לא להפיל מידיי את הפרחים או לקמט אותם. הרמתי את הטבעת. כמובן שלא פגעתי בגמל שלמה. הוא עזב את הטבעת ברגע שנגעתי בה באצבעותיי, גם כך היא כבדה עבורו. הסתכלתי עליה. שלשה חוטי זהב לבן שזורים עם קשר בנקודת המפגש שלהם. החזקתי את הטבעת בידי ודפקתי על הדלת. לפני שפתחו לי אותה, הושטתי את אחד הזרים קדימה.
"בשבילך, אמא טריה. עדין כמו ליבך." נכנסתי, חווה לקחה את הזר והושיטה לי את לחייה לנשיקה. עדיין לא יודעת מה החלטתי. נשקתי ללחייה,
עברתי את הדלת ואת המזנון עם הזר השני לאלה. הגשתי לה את הזר. "בשבילך אמא טריה. לוהט כמוך." נשקתי לשפתיה והרגשתי שלאלה הוקל. לא ידעתי אם זה כי חזרתי בשלום, או שלכאורה בזה שנשקתי לשפתיה כאילו בחרתי בה.
"התגעגעתי אליך אבי. איך היה אצל ההורים?" אלה ניסתה להיות נימוסית. אבל הרגשתי איך היא מעדיפה לשמוע מה החלטתי. "דרך הגב הפרחים והסחלב יפהפיים?" אלה נשמה מהם טומנת את פרצופה בתוכם. גם חווה סימנה לי שהיא אוהבת את הפרחים.
בצעתי את החלה לשלשה חלקים. "קשה לעמוד בפני חלה מתוקה טריה. אולי תצטרפו אלי?" הגשתי לכל אחת מהן חתיכה הגונה מהחלה. ואלה הגישה לי כוס יין אדום. בזמן אחרון אני שותה הרבה יין. הבנות כרסמו בחלה ואני התחלתי לדבר. לנסות להסביר את ההחלטה הקשה ביותר בחיים שלי, כשאיני יודע איך שתי אהובותיי תגבנה.
"תראו, קשה לי אפילו להתחיל." שתיהן הביטו בי בציפייה, לא דיברו, רק לעסו את החלה החמה והטעימה. "אני חושב ואני מקווה שאיני טועה, שאתן אוהבות האחת את השניה?" הסתכלתי עליהן והן הינהנו. "אז אפשרות אחת, שאני לוקח את הדברים שלי ומפנה את הדירה ושתיכן ביחד. יולדות ומקבלות ממני מזונות. אם זו האפשרות שתעדיפו. אני אבכה בשקט, אוכל את הלב, אבל אשתוק. זו אפשרות שאינה מוצאת חן בעיני." בעיניים שלהן ראיתי שגם הן לא אוהבות את הרעיון. "האפשרות השניה מחולקת לשתיים, לחיות עם אחת מכן, בכל אפשרות שכזו, עם אחת אחרת, וגם באפשרות הזו, זו שתישאר לבד תבכה כל חייה ולכן אני לא אוהב אותה. אתמול הבדואים בעבודה זרקו לי שהאחד נשוי לשתיים והשני נשוי לשלוש נשים. והדבר מאוד נפוץ אצלם. בערב עם אבא שלי הוא אמר שכששתי נשים אוהבות האחת את השניה כמו רחל ולאה. אז גם המשולש הזה יכול להצליח מאוד. אין קינאה." ראיתי שיש אור לפתע בעיניים שלהן. מה שהיה כבוי לפתע נדלק. "ולכן אם אתן באמת אוהבות האחת את השנייה, ואתן אוהבות גם אותי. אז אני אהיה המאושר באדם, המבורך בגברים, לחיות עם שתיכן." שתיהן הפילו את שאריות החלה שעוד החזיקו ולא סיימו, וזינקו עלי בחיבוקים. הן הפילו אותי על השטיח וכיסו אותי בנשיקות. לא נתנו לי לנשום כלל. שתיהן ביחד. נישקו ובכו.
"אתה לא יודע כמה קיווינו שזה מה שתגיד." בכתה אלה
"חשבנו כבר איך לשכנע אותך לקבל את שתינו." המשיכה עם דמעותיה גם חווה. תוך כדי כך הן בכו גם האחת על כתפי השניה. שתיהן נשענו עלי והרגשתי כבר את מלוא כובדן. שוכב בגבי לרצפה ועל כל צד של חזי מונח ראש של אישה שאני אוהב.
"אשמח אם תתנו לי לנשום רגע." היה קשה לי לפתוח את ידי שהייתה קמוצה סביב הטבעת. "וגם רציתי לדעת, מצאתי בגינה טבעת. אולי משהי מכן הפילה אותה?" הראתי להן את הטבעת, וכל אחת הושיטה לי את אצבעה הענודה באותה טבעת. טבעת של שלשה חוטי זהב לבן כרוכים זב בזה וקשר בנקודת החיבור.
"החרקים נתנו לנו אותן."אמרה חווה צוחקת. "מי נתן לך?"
"גמל שלמה. בחוץ על הדשא שלך." בירכתי בליבי את הנמלים שלי, את החרקים שאני כל כך אוהב. "ספרו לי בבקשה איך קיבלתן אותם." התחננתי.
ואלה סיפרה לי על החרקים שהובילו אותן אל החלמוניות ואל הטבעות. "חשבנו שהחרקים שלך מברכים אותנו כזוג. או שאולי הם מודים לנו שסוף סוף אתה גבר מועיל לאישה." אלה צחקה ואחזה במבושי. "אבל עכשיו אנחנו רואות שהנמלים שלך חשבו מראש על כל דבר. כאילו תיכננו את סדר הדברים. כאילו הן יד הגורל שלנו. היד המכוונת. שלשה חוטים. אנחנו שלשה אנשים וקשר בקצה. הן חיברו וקשרו אותנו בעבותות של אהבה. אני מקווה שאני לא טועה שאני אומרת אהבה?" אלה הסתכלה על חווה ועלי ולא המשיכה לדבר עד שהבטחנו לה שאלו עבותות של אהבה.
"אז כנראה שאני לא משוגע לאחר הכל. כנראה שיש לי קשר לחרקים. כי לפני שנסעתי להוריי. המסר האחרון שקיבלתי מהן היה, אנחנו עשינו עד כאן הכל, עכשיו תורך." אהבתי את המצב. שמחתי שאיני צריך עוד לחשוש ממה שיקרה כשאגיע להחלטה במי מהן ואיך לבחור. באמת שאני המאושר באדם. שתי נשים, שתי יפהפיות חיות איתי. אוהבות אותי. וכמובן שאני אותן.
"עצרו את הרכבת. צריך להחליט איפה נגור ביחד. ואיך נקיים את החיים שלנו." קטעה חווה את השמחה. מוזר דווקא מאלה הייתי מצפה לרציונליות כזו.
"אני חושבת שנכין אוכל וננסה לדבר על הנושא תוך כדי." עזרה לה אלה. אני שתקתי. החלטתי את ההחלטה המשמעותית ועכשיו יש החלטות שקל לי שמישהו אחר מקבל. אם הן תשאלנה אותי, אשמח לנדב את דעתי.
בסוף הוחלט שנעבור לגור עם חווה. הבית שלה גדול יותר ויש לו גינה. הוחלט לקנות מיטה יותר גדולה שתכיל את שלושתנו. ולהעביר מיטה נוספת לחדר ליד. במידה שאחד מאיתנו לא ירצה להיות שותף למה שקורה לילה מסויים בתוך המיטה. הוא יוכל לישון בשקט בחדר אחר. החלטנו שכיוון שאי אפשר להתחתן עם שתי נשים, נערוך חוזה אצל עורך דין. אני אאמץ את הילד מחווה והיא תהיה הידועה בציבור שלי. לפחות לפי החוק. אך בעיני ובעיני אלה. היא אשתי. לא אשה ראשונה ולא שניה. שתיהן נשותיי. לא חשבנו מה יקרה אם ניפרד. הרגשנו שאין סיכוי שדבר כזה יקרה. הנמלים לא יתנו לנו. ואולי זה שבעצם כולנו חושקים בכולם במשולש הזה, אולי זה מה שישמור על העניין בחיים המשותפים. הוחלט דבר חשוב ביותר. שאם מרגישים קינאה במישהו אז אומרים ומנסים לפתור ביחד. וכן שהילדים שיוולדו לנו הם שלנו ביחד. ולא שלי ושל האחת שילדה. הוחלט שלא עושים דבר בכפיה. הכל בשכנוע ואהבה. החלטנו גם לצפצף על מה שיגידו בחברה. או ההורים. אנחנו לא מסתירים כלום, אבל גם לא עושים מזה סיפור. מי שאוהב אותנו. ישמח בשמחתנו. מי שלא, אז מי צריך אותו. בסך הכל הגענו להחלטות חשובות שאמורות להקל על החיים בשלישיה. סיימנו לאכול ונכנסנו לאמבטיה הגדולה שלמזלנו הייתה מספיק גדולה לשלישיה. ושם חוויתי מין בשלישיה. ונהניתי משתי נשותיי. עכשיו יש לי שתי נשים. פעם הייתה לי מלכה אחת ואני הייתי העבד. עכשיו יש לי הרמון ואני מלך הנשוי לשתי מלכות. אני לא רוצה עוד. כל כך טוב לי עם שתיהן.
