חזרה ליצירות
סיפורים

הנשיקה

liana | (19/03/2006 09:52) | 166 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
בכל פעם שנכדי ואני נפרדים, אחרי ביקור סוף שבוע, מוכרז שבוע געגועים לאומי, לסבתא ולנכד. איך לעזאזל מתגברים על הגעגועים ועל המרחק? כשאני מגיעה לביקור בצפון, הזמן חולף במהירות שיא, כאילו כל השעונים חוברים נגדי, השעות הופכות לדקות, והדקות לשניות. וכך בטרם מיציתי, נשמתי ו"הסנפתי" את נכדי הקטן, אני מוצאת עצמי במטוס, בדרך הביתה.
 
באחת הפעמים הרבות בהן שוחחנו נכדי ואני בטלפון, הביע את געגועיו "סבתא, מתי את באה"? החלטתי שבפעם הבאה שנתראה, אשאיר לו משהו שיחזיק אותו עד שנפגש שנית. שבוע אחרי, לפני שנפרדתי ממנו, נשקתי לשתי כפות ידיו, סגרתי אצבעותיו הקטנות על הנשיקה ואמרתי לו "מתוק שלי, בכל פעם שתתגעגע, שים את כפות הידיים על הלחיים ותרגיש את הנשיקות של סבתא".
 
למחרת בבוקר, התקשרה בתי נרגשת, "אל תשאלי מה עשה נכדך. כשניגשתי אליו בבוקר להעיר אותו לגן, אמר לי לצאת מהחדר. כשחזרתי אחרי כמה דקות, מצאתי אותו שוכב מהורהר ושתי כפות ידיו על הלחיים. לשאלתי מה הוא עושה, ענה: אני מתגעגע לסבתא ועכשיו אני מרגיש את הנשיקות שלה".
 
וזה עבד במשך שבועיים. בכל יום שאלתי על הנשיקות והתשובה הית שהן עדיין קיימות. עד שיום אחד, התפכח הילד והבין שזה לא תחליף וכי עשה מקח טעות. "הנשיקות נמחקו, נתרסקו לגמרי והלכו לאיבוד"... ענה הפרחח בהתרסה. נפגעתי והבעתי מחאתי בקול, אבל כלום לא עזר... "נמחקו והתרסקו לגמרי", המשיך הוא בשלו בעליזות ובקול מתרונן תוך ציחקוקים לרוב...
 
אחרי יומיים, לפני שיצא לגן עם אביו, חיבק נכדי את רגלי אמו, נתן שתי נשיקות בחלק האחורי של ברכיה (רק עד שם הוא הגיע) ואמר: "אמא, בכל פעם שתתגעגעי אלי שימי את הידיים שלך על הנשיקות שלי"...
מוסר השכל? דם סמיך ממים. הנשיקות שלי איבדו אמנם מחינן, קיסמן ועוצמתן, אבל הרעיון בכל זאת מצא חן בעיני הילד והנשיקות האבודות מצאו את הדרך לאמו, ככה זה בחיים, משתכללים וממשיכים הלאה והכל נשאר במשפחה...
 

תגובות

חזרה ליצירות