אגיאוס ניקולאוס

החושך היה ידידותי ,אט אט החוף התרחק וצינה קלה אחזה באנשים שהצטופפו על הסיפון הרטוב מרסיסי הגלים וטיפות הטל של השחר.
עיר המחוז קונסטנצה התעוררה לעוד יום שגרתי,סוורי הנמל התחממו בעזרת יין רומני או בקבוקון של ליקר שזיפים תוצרת בית,ג'יג'י אחראי הנמל שדואג לאישורי עגינה במזח המרכזי היה מאושר כתמיד,הימים האחרונים חייכו אליו במיוחד .
פעילים מפלשתינה דאגו לבקר אותו לסירוגין ולדחוף לו שטרות של לירות אנגליות יקרות ערך,כמובן שבמקביל הוא קיבל אספקה שוטפת של נקניק הונגרי ומשקאות אלכוהוליים מארצות ניכר.
"אגיאוס ניקולאוס3" התרחקה עוד ועוד וכעת כמעט ולא ניתן היה לראות בעין בלתי מזויינת את מיתאר קו החוף של רומניה.
הזמן אוגוסט 1939 האוויר כבר מתחיל להתקרר מאוד בשעות הבקר בעונה הזו בים השחור ועל כן רוב הקהל הצטופף לו בסיפון התחתון ונח מעט בין ערימות המיטלטלים.
סנדו דווקא בחר להישאר ניצב על הסיפון העליון ולנשום עמוק עמוק לריאות את האוויר המבושם שהיה כה שונה מהאוויר הדחוס בדירתו המעופשת במרכז בוקרשט.
סנדו היה פעיל בקהילה היהודית שהחלה לחוש את שעטות הצבא הגרמני ברחבי ארצות אירופה,הוא קיבל עדכונים מחברים בברלין על כך שהמשטר הגרמני החל להלאים ולשלול את רוב זכויות בני המיעוט היהודי וסנדו שלנו החליט לעשות מעשה ויהי מה.
הוא אירגן אסיפות עם בבתי כנסת ובאיטליזים של יהודים שכמותו, תלה כרזות בחשיכה בערי מחוז ובכפרים נידחים ברחבי רומניה,בגרון ניחר הכריז שבפלשתינה מתארגנים להקים מדינה ולא לא סתם מדינה- מדינת היהודים.
רבים לעגו לו והקניטו אותו,קהל רב היה בעל עסקים פורחים של מרפדיות , בתי משכון ,פרוונים,חייטים מצליחים ובעלי מאפיות,הדבר האחרון שגירה אותם זה להמר ולשים את כל חסכונותיהם על קרן הצבי.
אולם סנדו שלנו לא התייאש ,נישא בהתלהבות מגודל השעה נאם בפומפוזיות ובגרון ניחר היסה את ההמון הרב,חלק לא מבוטל אכן השתכנע לדברי הכיבושין שלו ונענה אפילו לפתוח את מפתן ביתו ולהאזין לפעילי ההגנה ועלייה ב' שטרחו להגיע לאירופה ולשכנע על חשיבותו של המפעל הציוני
אוניית העץ הגדולה הזו הוחכרה מדייגים בפמגוסטה שבקפריסין על ידי סוכני עלייה שטרחו קצת לשפץ אותה ולהוסיף לה מעט כיסאות שיהוו משענת להפלגה הקשה והארוכה .
רחל עמלה בעיקר באולם המרכזי ודאגה להשקות את הטף והקשישים בתה מהביל ובמרק דלוח שבישלה בקיטון המטבח בלילה האחרון,היא ניגבה זיעה ממצחם של חולים שקדחו מחום או סתם מטלטולי האונייה שנעה ונדה כקליפת אגוז בסיר רותח ומבעבע,היא לא שכחה כמובן לתאר בעיניים נוצצות ומלאות ברק את יופיו של הארץ המובטחת ואת ניחוח הפירות ושאר התוצרת החקלאית שמניבה האדמה שם.
רחל הייתה בת לאיכרים שהתיישבו במושבה זכרון יעקב בעשור התשיעי של המאה התשע -עשרה,הוריה הגיעו ממינסק שברוסיה הלבנה ולמרות עובדת היותם אינטלקטואליים לא בחלו כלל וכלל בעבודת האדמה הסיזיפית ולא נבהלו מיבלות או מעקיצות של יתושי האנופלס... הם פשוט היו ממוקדים על המטרה ועל הגשמת החזון ההתיישבותי.
היה לה שיער אדמוני שנאסף בגומייה שחורה ופנים בהירות שקיבלו גוון סמוק ואדמדם מעט מהחמה שיקדה עליה,עיניה הבהירות הישוו לה מראה עדין ושביר אם כי רחל שלנו כבר הייתה דיי מחוספסת .
לאחר כיומיים של תנודות בעומק ים הוזעקה רחל לחדרו של רב החובל היווני שהושכר לצורך המבצע ושם פגשה לראשונה את סנדו הפעיל היהודי הנלהב.
עיניו בחנו אותה מכף רגל עד ראש וכמו הפשיטו אותה במבטו,היא הנידה את ראשה בנימוס ולחצה ביד רפה את ידו הבטוחה המושטת לכיוונה,זיפי הזקן השחור שלו שיוו לו מראה של יורד ים והיא בתחילה סברה שמא סנדו הוא אחד מהשוליות של רב החובל,אולם לאחר שיחת היכרות קצרה הבחינה בטעותה ומיהרה לשבח את פעולתו הסיזיפית בקרב יהודי רומניה.
לא היה זה זמן מתאים לרומנטיקה כיוון שהיווני עידכן אותם שבטלגרף דחוף שהגיע לפני דקות מעטות הוא נתבקש לעגון באי רודוס ולהעמיס עוד כ200 ניצולים מהאונייה:"רים" שטבעה סמוך לחופי קפריסין.
סנדו ורחל החלו לשתף פעולה ביניהם ואספו מעט שמיכות צמר וקפסולות של תרופות ועששיות נפט לחימום,העיסוק המשותף הזה שלהם לא קטע את החיזור העדין ביניהם.
רחל לא הפסיקה להביט ולהתפעם משרירי ידו המשורגים ומגוו המוצק ששידר לה ביטחון וחום ואילו סנדו לא יכול היה שלא לחטוא במחשבות זימה וברגלייה הלבנבנות שביצבצו מבעד לשולי שמלתה שהתנופפה ברוח.
ההפלגה לנמל חיפה הייתה מהירה עבור שניהם,הם פשוט רצו שהמסע הקשה הזה לא יסתיים לעולם,לקראת סוף ההפלגה שאורות העיר חיפה נצצו למרחוק ופנסים של אנשי ההגנה "פצעו"את החשיכה באלומות אור חדות שסימנו ליווני היכן בדיון לעגון ולהוריד את המיטען האנושי אזר עוז סנדו ונשק לרחל ברכות על שפתייה שהיו משוחות בשפתון בצבע דובדבן עז שהיווה ניגוד לחיוורון שאחז בה מהמבוכה.
הלשונות שלהן כמו וחקרו זה את זו והם נצמדו למעקה המחליד שהיה עד להתגפפות הראשונית של זוג היהודים הצעיר הזה.
מעקה עץ טחוב שנזרק אל עבר החרטום היווה מעין גשר מאולתר לאנשים שהחלו לרדת לאיטם מפוחדים אך נרגשים אל עבר הלא נודע, אנשי ההתיישבות עטפו אותם בשמיכות ובחיבוקים אמיצים והפנו אותם לטנדרים כחולים שהמתינו מבעוד מועד.
סנדו ורחל התבוששו על החול הרטוב שהתהדק ונהפך לנוקשה כמו בטון כמעט, מרחוק היה ניתן להבחין בהבהוב הסיגריה שסנדו פימפם אולי כאות להגשמת חזונו, סנדו שלף מכיס הבאטלדרס שלו המרופט בקבוק ברנדי זול ולגם בלגימה ארוכה ואיטית מהמשקה הענברי הזה.
סנדו ציקצק מעט בלשונו ואולי בכדי להמתיק מעט מחריפות המשקה קירב את שפתותייה של רחל ונישקה בלהט.
ואז כמו להכעיס אלומת אור חדרה לפרטיות שלהם והאירה את הזוג שניצב במרכז החוף מעט דרומית לחיפה, הייתה זו אלומת אור סוררת מפנסי אחרון הטנדרים המאספים,עשרות עולים מחאו כפיים ושרקו שריקות עידוד לזוג האוהבים החדש, סנדו ורחל נופפו בידיהם לשלום לעולים שאך עתה הגיעו לעולם חדש.
כעבור דקות מעטות עת נשארו לבדם פרשה רחל את מעיל הניילון הרטוב מעט שלה שישמש מזרן מאולתר למעשה האהבים הראשון שלהם ,אפילו החמה שיתפה פעולה וליטפה אותם בקרניים עוקצניות של שחר חדש,שחר חדש שמאיר על זוג חדש בארץ חדשה-
ארץ ישראל