עגיל פנינה / רונן

עגיל פנינה / רונן

הסכיתי נא ביתי הקשיבי ואת כעת כלה

מורשת משפחתנו לפני שנפצח בהילולה

על אם שושלת של בנות מארץ רחוקה

ועל סודה שיפה לו השתיקה

וכשהסבל היה כה גדול

היתה קומצת אגרוף של טינה

מיילדת דמעות של אתמול

שכל דמעה חובקת לה פנינה

להט הנעורים דעך כרמץ שבאח

עלם החמודות שכח להיות נוכח

במקום לשאת בתפקיד המיועד

החליט להיות זה אשר בגד

כשלג דאשתקד ביכתה את כלולותיה

נשכחת כחופתה נוטפת היא פנינים

רק החמדנות השיבה אותו ללילותיה

אוצר בלום של סבל, מייחלת לבנים

כגודל הכאב כך גודל הפנינים

היה בא, אוסף ולא מישיר מבט

את סבלותיה המיר למזומנים

אפילו שהיא כבר חובקת בת

מתחת לחלונה היה מצעיד את פרוצותיו

עד שיום אחד מעיין הפנינים פתאום חדל

שותק אסף את שנותר ביחד עם בגדיו

ומאז לא ראו יותר שתיהן את אותו נבל

למרות חרפת רעב הבת יפתה וגדלה

עור שנהב בוהק והיא כה עדינה

והאם שתיקתה פוצעת כי חשבה שבגללה

מאז הולדתה לא בכתה יותר פנינה

והבת, מה לעשות, הגיעה לפרקה

לא נדוניה, שמלה או שושבינה

האם מרוב בושה וכאב היא נאנקה

וכל שהצליחה לבסוף היה עגיל פנינה

ענדי אותו ביתי, כסמל ליום חגך

ותזכרי לנצור הסבל מכל  האבנים

שתהיה האהבה והחמלה שורה בביתך

שלא תדעי לעולם את ערכן של הפנינים

© כל הזכויות שמורות לרונן