דרך המגורשים/הנודד

בתום שנה ממותו אף היא מתה 

כבתה לאיטה  ונבלה בעתיו
בשעה שנרעד אורה ונפשה דלפה מגופה
והשעווה נטפה והחסירה פעימה מכוס דמעתה
היינו מגוננים על אור נרה
מרוחות זו השנה
הנושבות קפאון  באדן חלומה
שנותר ללא מגן וחומה
היא ידעה  חלומו חלונו של אבי
נסגר ועל הצוהר שהוגף
שתקה
חייה לצדו היו עטופים
בידיעה

עד יומו האחרון
הייתה נכונה לרגע בו יאמר אספי את צרור הבגדים  ותאגדי .
היו לה ארבעה בדים גדולים מקופלים מונחים בפינה
לשעת פקודה
הייתה ה באמנו אמונה תמימה
וקדושה
בכל רגע,

בכל עת תינתן ההוראה
לשוב ולעלות על דרך המגורשים
בה יצעדו צוחקים

שסיפר לה אגדות בדויות

והיא והוא ידעו אודות

דרך הסיפורים ההופכת

בדיות לאגדות

על אותה הדרך המונחת

סלולה כנתיבים שעליהם  

מיראה  עשבים גם  השוטים

אינם צומחים

מאז אותן שנים נשמרה

זוכרת כפות רגליים

מפלסות וסוללות אותה 

כשהן זבות דמים זוכרת היו נעות

וצועדות בה  והיא אפופה בבעתת עלטה

נושאות פחדיהן במנוסת הבהלה

הדרך המוכרת   תישא פנים תעלה בחזית

בעיניים בשנית.

כך סיפר והיא גמעה כל מילה

עשתה ושמעה

זוכרת דבריו  מראות דברותיו

שלא כאז הדרך בעורפם ועל גבם נשבה ונשפה

שהם נושאים  את טפם צרורים  על גבם.

בשעה ועלתה נשמת אימנו הקדושה

חלומתיה הותירו חללים והתירו

חלומו מנימי גופה

המתרוששים מחושים

בשעה ופרחה נשמתה

פרחו בי  הורדים האדומים

מדממים בדם ליבי נוטפים

ואומרים דרך המגורשים

לא תראה בשנית את כפות רגליי

אבי ואימי הנחושים

והנשבעים לשוב

בשם כל הנביאים והקדושים

לכל היותר בין

האנשים הנשים השבים

אצעד גם אני  מעל ראשי ילווני מאורותי

עטרת ראשי  שני אורות כוכבים

מכוונים ומאירים בכפות ידיי אחזיק את נר החולמים

בין רבבות הצועדים

לתפארת  אבי ואימי הקדושים

החולמים ממרומים ומעידים

שעליתי  על דרך המגורשים

מגשים בֵּן המגשימים