אמרת לי, אכחש בך

אמרת לי, היום אלטפך ללא חשש.

ללא שום זיכרון של ימים עברו,

ללא תעוקת המבט או לעג לפתיות

חולשתך (כך אני מדמיין אותך אומרת)

היא הסם לדמי, אני שואפת אותה מלוא הריאות

היא מתעקלת בי בפתלתלות הורידים, היא עטורת דימומי גאווה

אמרת לי (כך אני מדמיין אותך אומרת)

היום תרכין את ראשך פעם נוספת

אך לא מלעג הבריות – אלא תחת כסות ידי

הרכנתך היא, הסם לדמי בו אני משתחררת מעול הימים החוצים את ליבי

ואילו את מתעקלת, לא מלעג הבריות

אל תוך נימי הקשים שלא זוכרים דבר פרט לנשים אחרות

מגען,נשימתן, עיקולן הלועג

היום אני מרכין את ראשי, ככלב המגיש את מצחו ללטיפותייך

ומוציא את לשונו אחת לכמה דקות, עיניו אינם יודעות את השפלות הזאת

ואמרת לי גם, היום אכחש בך ללא חשש,

לטיפותיי ישכיחו ממך כל נאקה

ללא שום זיכרון של ימים עברו, ללא רעידתך המוקצנת

ללא הסער שידעת מאמש

אך היום הזה נותר בגפי, ואני נאטם עם השקר