סיפורו של יונה הנביא - גרסה משלי

 יונה, הוא ספר קצר המתאר הרפתקה של מי שנחשב לנביא - יונה בן אמיתי.
אילו נכתב הסיפור בסגנון ימינו, היינו לומדים בערך כך:

אדם מטורלל אחד, שאיש אינו יודע מיהו ומהו לבד משמו יונה בן
אמיתי, החל לפתע לשמוע קולות המדברים אליו מתוך ראשו פנימה.

איננו יודעים עליו דבר, מהיכן בא, בן כמה היה כשנזקק לראשונה
לטיפול פסיכיאטרי, מה היה מקצועו, מהו גובהו ומהו צבע שערו,
מהו צבע עיניו ועם היה נשוי , גרוש או רווק, אלא רק זאת שיום
אחד, כשלא יכול היה עוד לסבול את הקולות הללו, כשהפסיכיאטר
שלו היה במילואים או בחופשה, והוא נתקף ביצר שאינו בר כיבוש
להתנבא על חורבן נינווה.

לא ידוע לנו שום דבר על יונה, אפילו לא אם היה בכלל יהודי או
בן עמנו. יונה הבין שעליו לברוח רחוק מאד מהקולות המסתוריים
שרודפים אותו מזה תקופת מה.

התנ"ך מזהה לנו את מקום מוצאו של יונה הנביא, במקום הקרוי גת
החפר (מלכים ב' יד' 25) או  גיתה חפר (יהושוע י"ט 13)
שבגבולות נחלת זבולון. זה הכל.

יונה המסכן בורח כל עוד נפשו בו. מה פתאום אומרים לו הקולות
ללכת להתנבא על חורבן נינווה, (המזוהה כיום, בין השאר, עם
העיר מוסול בעיראק). מה לו ולנינווה לכל הרוחות, מה לו
ולעיראק? לבבל?
המתינו בסבלנות, הקשר עוד יימצא.

לאן יברח יונה?

הוא מחליט לברוח אל ארצות הים התיכון, אולי לתורכיה, אולי
ליוון, לספרד. איש אינו יודע, רק זאת שהגיע המסכן לחופי תל
אביב, ושם מצא למורת רוחו, שהעיר בכלל עוד לא קיימת. לא בטוח
מתי בכלל יבנו אותה. מי יודע, אולי בעוד איזה 3000 שנה, ולו,
ליונה הנביא, אין זמן לחכות כל כך הרבה זמן. הקולות רודפים
אותו כאן ועכשיו, וגהה עוד לא נפתח לציבור הרחב.
מה יעשה יונה הנביא?

נו טוב, הלך ליפו. שם מצא ספינה שדרכה אל תרשיש. (תרסוס שמול
חופי תורכיה?).

יונה קונה כרטיס ועולה לאוניה, בה הוא מנסה למצוא מקום מסתור
מהקולות הגוברים, הטנטון הבלתי נסבל שבאוזניו ומוחו. איזו
באסה, איזה דיכאון.
הוא יורד לירכתיים, להקשיב דרך דפנות הספינה לרחש הים, בתקווה
להקטין את נזקו של הטנטון הנורא.

וואלה, באה סערה נוראה. האוניה כמעט טובעת. כולם מחפשים מה
להשליך לים בכדי להקל על הספינה להתמודד עם הגלים המתנפצים אל דופנותיה ומבקשים להטביעה.

יש כמובן אופציה להשליך חלק מהטובין שהובל בספינה, אבל חבל
עליו, הלא כן? מצאו זר אחד. שאלו מי הוא.
יונה משיב שהוא עברי. לא יהודי, לא זבולוני, לא בן לעם ישראל.
הוא עברי. ממש כמו אברהם אבינו.

הנה, אמרתי לכם שנמצא קשר לעיראק, נכון?

בקיצור ולעניין, נוסעי הספינה מבינים שיש להם עסק עם משוגע על
כל הראש, שבורח לים מהטנטון שמשגע אותו, ומחליטים שלא יקרה
אסון גדול אם ישליכו אותו לדגים.

עכשיו מתחילה הפנטזיה הגדולה. בא דג גדול ובולע את יונה
הנביא.

איזה דג? מי יודע? על לווייתנים בים התיכון לא ידוע הרבה, ועל
דגים גדולים אחרים (לוויתן בכלל איננו דג) עוד פחות.

אבל יונה הנביא מתמקם לו בנחת במעי הדג. מסתבר שבמעי הזה היה
מספיק חמצן למסע בן 3 ימים, והסביבה לא הייתה ממש חומצית
מעכלת. עובדה, יונה שרד את המסע. (עובדה? מילא זה רק סיפור, רק פנטזיה. בואו וניקח את זה ב- כאילו).

אנחנו לא יודעים היכן בדיוק בים נזרק יונה המימה, אבל נניח
שבאזור קפריסין, לא רחוק מאד מנמל היציאה ביפו.

הסיפור מספר על שהייה של שלושה ימים ושלושה לילות במעי הדג,
בהם העביר יונה את זמנו בתפילות, עד שלא חש כיצד עובר הזמן.
אבל במשך הזמן הקצר הזה, שבר הדג המסתורי את כל שיאי מהירות השחייה שהיו אז ויהיו גם בעתיד.

כיצד אנחנו יודעים זאת? טוב הנה: לאחר 3 ימים ולילות הקיא הדג
את יונה אל חופי עיראק, במרחק הליכה של 3 ימים נוספים
מנינווה.
(יש הגורסים ששלושה ימי הליכה הוא גודל העיר נינווה - העיר
הגדולה, ולא המרחק מחוף ההקאה עד אליה. אבל מישהו יודע על
ערים כל כך גדולות לפני 3000 שנה לערך? זה בדוק?).

לעשות סיפור ארוך קצר, הדג האצן הזה צריך היה לשאת את יונה
במעיו בלא לעכל אותו במשך 3 יממות, לעבור מקפריסין אל
אלכסנדריה, למצוא שעדיין לא חפרו את תעלת סואץ, להתייעץ עם
עצמו האם לחכות עד שיחפרו אותה. להחליט שלא, לעקוף את כל
אפריקה, להגיע למפרץ הפרסי, להיזהר מהפירטים וכל הדייגים
שבאזור, ולהגיע לבסוף לחוף עיראקי אלמוני, בכדי להקיא שם את
יונה הנביא על החוף.

נו טוב חברים, נא להצטייד בגלובוס זהב, עם מפות ימיות מכוילות
מרחקים, למדוד ולחשב, וכעת תספרו לי אתם איזה מרחק עבר הדג שלנו בשלושה ימים. נושאות המטוסים האמריקאיות, נדרשו להן כשבועיים.

זה רציני רבותי החכמים. זה לא צחוק. כל מילה בתנ"ך מסלע
יצוקה. על תצחקו. שלושה ימים זה שלושה ימים ודי.

אחר כך, קם יונה הנביא על אדמת ארץ מכורתו, היא עיראק, מוצא
העברים, וכשהוא עדיין מסריח מריחות מעי הדג, ועורו ושערו
לבנים כשלג מרוב האקונומיקה ומיצי העיכול, החל ללכת כמו
אוטומט מונחה, ישר אל נינווה.

יש לדעת שנינווה הייתה בימים ההם עיר בממלכת אשור, יריבה קשה ונוראה של ממלכת ישראל, שמקום מושבו של יונה, בגבולות שבט זבולון, היה בוודאי מאוים כל הזמן, ולא משאיר סיבות רבות
לבניו לצאת ולהזהיר את העיראקים שיהיו ילדים טובים לאלוהים,
שאחרת יראה להם ה' מהיכן משתין הדג.

אבל הטנטון הנורא שאינו מניח ליונה, והמחסור הזמני בפרוזאק
שבבתי המרקחת באותם הימים, לא מותירים לחביבנו שום ברירה והוא הולך ככפוי שד, היישר אל נינווה.

מה אתם יודעים. רק ראו אותו התושבים שם, ומיד קמה בעיר הענקית הזאת פאניקה איומה. תוך רבע שעה חזרו כולם בתשובה, באופן מלא ומוחלט, כאילו שאין רכבות ולא אוטובוסים ולא מוניות.

זהו. בבת אחת הטנטון נגמר. הכל נראה פתאום כל כך טוב, בהיר
ונפלא, ויונה בטוח שהנה נגמר הכל והוא יכול לשבת תחת גפנו
ותחת תאנתו, כיקיר העיר.

אבל יונה מתייסר כעת בעניין אחר. וואלה, אם לא היה בא להתנבא
שם, בטח שלא היו חוזרים בתשובה, ובטח שאלוהים היה משמיד את הנבלות הללו אחת ולתמיד. כעת, בגללו, פתאום כולם צדיקים
מופלגים, ובאשמתו נותרה העיר על תילה והתושבים יכולים להמשיך
ולייצר בסתר נשק להשמדה המונית שיכול לפגוע בשכניו שבגת החפר.

אוי איזו צרה. אפילו האו"ם לא ידע כיצד להושיע. יונה מתחיל להכניס לראשו מחשבות אבדון: "ועתה יהוה, קח נא את נפשי ממני:  כי טוב מותי, מחיי". וואיי וואיי וואיי, מה עשיתי לעזאזל.

הלך ובנה לו סוכת אבלים ממזרח לעיר, וישב בצל לחכות ולראות,
אולי יעשה אלוהים Undo עוד פעם אחת ויחריב את העיר הסוררת
הזאת.

אבל אתם הרי יודעים שכל האזור ההוא מדברי, וצל לא תמצא אפילו תחפש שבועיים. על כן, עשה לו אלוהים נס גדול והצמיח מעל סוכתו קיקיון גדול וענף, שיצל עליו כמה שיש.

זהו, אלוהים לוקח את הסיפור לידים שלו ומתחיל לשחק בו ביונה
שלנו. הנה לך יונה צל. טוב? טוב.
הופ אין צל. באה תולעת פלאים ועד הבוקר אין קיקיון ואין צל.
קטסטרופה. חום עיראקי נוראי והצל מת. מה עושים? בוכים עד
שמתייבשים ומתעלפים בחום הזה.

"היטב חרה לך על הקיקיון", מתגרה בו אלוהים.

קדחת, משיב יונה, אתה מתעלל בי וגם מכניס לפי דברים שבכלל לא אמרתי. בגללך התעלפתי. שרפת לי את הצל והבאת לי רוח קדים. ייבשת אותי ואתה ממשיך להתעלל בי, כמו עם הטנטון ההוא, עד שנגמר. אז מה אתה רוצה ממני כעת?

האמת, לאלוהים לא הייתה תשובה טובה. מה באמת הוא רוצה ממנו. איזו דוגמא זו? כאילו שיונה המסכן התאבל על הקיקיון ולא על
הצל שנהנה ממנו. מה הקשר לרחמי אלוהים על העיר. בשביל מה שלח אותו לשם במסע האימים הנורא הזה בסערה ובמעי הדג? כלום לא יכול היה למצוא שם איזה נביא מקומי שיעשה את העבודה? לפחות היה ממציא לו, ליונה, איזה פסיכיאטר מחוזי תורן ובית מרקחת שיש בו פרוזאק.

זהו חברים. כל אחד והאמת התנ"כית המוחלטת שלו. מה באמת רצה אלוהים מיונה הנביא? מי נביא וידע?