חלילו של פאן

       חֲלִילוֹ שֶׁל פָּאן

אוֹר יְקָרוֹת

מֵאִיר בַּמִּזְרָח,

כְּשֶׁשַּׁחַר חָדָשׁ

מַפְצִיעַ וְגָח.

צִיּוּץ צִפֳּרִים,

רִפְרוּף פַּרְפַּרִים,

וְרַחַשׁ אֵין קֵץ,

שֶׁל מַחֲזוֹר הַחַיִּים.

צַפְרִיר מְנַשֵּׂב

בֵּינוֹת עֳפָאיִם,

וּלְחֲלִילוֹ הַקָּסוּם,

מְרַקְּדִים הֶעָלִים.

אֶגְלֵי הַטַּל

מִתְעַבִּים נֶעֱלָמִים,

מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹד,

כְּמַעֲשֶׂה כְּשָׁפִים.

וּפֹה וְשָׁם,

הַלְמוּת פַּרְסָה,

גְּעִיָּה, וּשְׁאָגָה,

בּוּקָה וּמְבֻלָּקָה...

וְשׁוּב שְׁתִיקָה?!

רַק הֶמְיָת הַמַּיִם

הַמְּפַכִּים בְּשַׁלְוָה.

זֶה צְלִיל קוֹלוֹ,

הַנִּפְלָא וְהַמְּשַׁכֵּר,

שֶׁל הַטֶּבַע,

בְּכֹל יוֹם שֶׁעוֹבֵר.