איש הגשם

משפיל מבט אל חריצי המדרכת

בבגד ספוג שנים נשמתו נרטבת

לוגם מעט מים בניחוח אכזבות

במעט חיוך של חורף

כך מאולץ כמו אינו בשל

ואז הוא לפתע פרץ בבכי קורע

ודמעותיו נמהלו בגשם הנופל

איש של גשם

מתבונן באנשים שחולפים

מושיט להם ליבו

והם מחסירים ממנו מבט

הם לא רואים אותו כמעט

אני זוכר איך הוא התנדנד ברוח

ובקרן שמש אחת הסתפק להתחמם

ובלילות הכי קרים הוא נעלם לפתע

כמו רוח הוא עף למרחקים

לאותה פינת רחוב חשוכה ומושפלת

הוא תמיד חזר בבגדיו הבלויים

כל כך נואש ובפניו העצבת

לעוד יום שטוף חורף ומחסורים

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי