אהבה חורפית

חורף, מעונן בחוץ, מתחיל לרדת גשם, עטופה במעיל אפור, שיערי מחליק על פניי. אני עומדת במעבר החצייה, בצומת, המכוניות מצפצפות ומשפריצות מים לכל עבר,  המעיל שלי קצת נרטב. הגשם מתחזק. פנסי הרחוב משתקפים במים שעל הכביש, מחכה שהרמזור יתחלף לירוק שאוכל לעבור. שפתיי רועדות וכל גופי עטוף במעיל תחת המטרייה האדומה. יש ריח של עשן מהאגזוזים, האנשים לא נזהרים ונוסעים מהר. אני עוברת בשביל שליד בית הספר להגיע הביתה.. השביל ארוך ובצדדיו עצים ובניינים. אני קולטת אותך מרחוק, אתה רואה אותי ומחייך.. אני מתחילה ללכת מהר.. אתה גם לעברי. הגשם מתחזק ואני מתחילה לרוץ.. אתה רץ ומתקרב אליי מהר יותר. אני נושמת ונושפת ורואה את הנשיפות שלי כמו עשן של סיגריה מתפזרות לאוויר הקר.. אתה מתקרב אליי.. חולצתך רטובה וזה לא ממש אכפת לך.. אתה בא אליי, אני מרימה את המטרייה ואתה מרים אותי גבוה ומחבק אותי חזק.. אחח.. כל כך טוב לי החיבוק הזה עכשיו. כל כך התגעגעתי לחיבוקים שלו שמחממים אותי. הוא מנשק אותי בשפתיי ואומר לי שהוא התגעגע אליי מאוד. הוא נוגע בלחיים שלי ומרגיש את הקור שנעלם בכל נגיעה ונגיעה שלו. דמעה מתחילה לזלוג מעיניי.. והוא מחבק אותי חזק..אני עדיין מרגישה את פעימות הלב שלו, כאילו קוראות בשמו. שיערי מתרטב ולא אכפת לו מכלום..וגם לי. הרגשתי שהכי חם ונעים לי בעולם. ברק חזק היה באותו רגע. גופי קפץ מפחד ובהלה.. "אל תדאגי יפה שלי.. אני שומר עלייך". הוא לחש לי. התחלנו ללכת בשביל.. תמיד שהיה רעם או ברק הוא חיבק אותי יותר חזק שלא אפחד.. עצמתי את עיניי וחייכתי.. ולפתע ברק חדר עמוק לתוך עיניי, פקחתי עיניים לאט, הגשם החזק דפק על החלון.. קמתי ממיטתי, הסתכלתי החוצה דרך החלון, הכול היה כמו בחלום, הכבישים הרטובים, הפקק של המכוניות והצפצופים.. רק דבר אחד לא היה, ידעתי שזה עוד חורף שאני צריכה לעבור בלעדיך.