עפרה חזה

                        עָפְרָה חָזָה

הַבְּשׁוֹרָה עַל מוֹתֵךְ

אוֹתָנוּ הִכְּתָה

בִּכְאֵב עָמֹק

וְגַם תַּדְהֵמָה.

מִי הֵהִין בְּאִבָּה

לִגְדֹּעַ כָּזוֹ נְשָׁמָה.

צִפּוֹר גַּן עֵדֶן טְהוֹרָה

שֶׁאָבַד לְעוֹלָם קוֹלָהּ.

אֶל מוּל קִבְרֶךָ

רֹאשֵׁנוּ נַרְכִין

אַךְ עָמֹק בְּתוֹכֵנוּ

לֹא נוּכַל לְהַשְׁלִים.

קוֹלֵךְ הֶעָנֹג

וְהָרַךְ כִּקְטִיפָה

מְהַדְהֵד בְּרֹאשֵׁנוּ

וּלְעוֹלָם לֹא יִגְוַע.

הוּא עוֹלֶה וּמִסְתַּלְסֵל

בְּכֹחוֹ הַמַּדְהִים

וּמַגִּיעַ עַד כִּסְּאוֹ

שֶׁל מֶלֶךְ הַמְּלָכִים.

שָׁם אֶת שִׁירָיִךְ

בְּלַחַשׁ מְנַגְּנִים

בְּנֶבֶל וְכִנּוֹר

עֲדַת מַלְאָכִים.

וְאָנוּ נִשְׁבָּעִים

עַל זֹאת הַמַּצֵּבָה

שֶׁתָּמִיד בְּלִבֵּנוּ

תִּהְיִי נְסִיכָה.