שחיטה

בזמן הלא נכון, ברגע של זוועות,

עליתי, עליתי, עשרים מדרגות.

פתחתי את הדלת (זו הייתה טעות קשה)

וברגע קט הפכתי מילדונת לאישה.

זה כאב אצלי בלב איך שלחשת איומים.

המכות שלך פצעו גם בגופי את השרירים.

הבגדים שלה נשרו אבל שלי כבר לא הגנו,

כמו חומה ניצבת בשתיקה אחת שלמה בינינו.

אתה יודע מה עשית, אין שום טעם לשקר!

ואותך אני ראית, לא אדם אחר!

אתה אנסת, לא היה שם רחמים טיפה אחת,

ובגללך אני עדה עכשיו!

ילדה- עדת משפט!

על דוכן אני ניצבת, מספרת מה קרה,

איך השחטת אחרת, איך גזלת נשמתה.

ואני הכל ראיתי, מהצד, בלי משים,

וקפאתי במקום, ולא ידעתי מה עושים,

איך עוצרים באמצע אונס ותקיפה של אחרים!?

איך עומדים שנה אחרי זה מול צבא של עורכי-דין?!

לא אסלח לך על היותך אדם כל כך עקום,

אבל היא תוכל לסלוח לי...

שלא עשיתי כלום?