האלוהים היה פשוט מאד משועמם

 האלוהים היה פשוט מאד משועמם, אז הוא החליט לברוא איזה עולם. נכון, זוהי שורה משיר של שמעון ישראלי. גמרנו עם הקרדיטים.

בוקר אחד בהיר וענוג, קם לו אלוהים ממיטתו, לבש את בגדי השבת, רחץ את שיניו והבריש את חליפתו, הכין עצמו לנשף האלוהימים השנתי שחל הערב. נותר לו קצת זמן והתחיל להשתעמם.
ישב וחשב. מה עושים עכשיו, איך להרוג קצת זמן? אולי אלך להציק
למדוזה? נכרות לה ראש אחד, נראה כמה מהר יצמח לה חדש? אולי אלך לבקר בשאול? נראה מה חדש שם. את אשמדאי לא ראיתי כבר יובלות, איזה יופי של עוגיות עושה אמא שלו. אבל לא, הוא די משעמם האשמדאי הזה, אי אפשר בכלל לשחק איתו אפילו דמקה, מיד הוא שורף כל דבר המניאק. יש לי רעיון. אני אברא איזה עולם.
טוב לא סתם עולם, זה קטן עלי, אני אלוהים, לא? אז יופי, אברא
לי איזה יקום שלם.

ישב כל היום, עשה חושבים ועוד חושבים ועוד. . . עד הערב כבר
היה די עייף ומבולבל מרוב חשיבה כל כך אינטנסיבית. הנשף היה
משעמם כרגיל, ולמעשה די נמאס לו. למחרת בבוקר הלך אלוהים אצל אבא.

אבא, אני זקוק לעזרתך. כן בני, מה אוכל אותך. פתח פיך ויאירו שינך?
תשמע אבא, אני מתכוון לברוא יקום. מה דעתך? כבר חשבתי אתמול די הרבה על זה, אבל לעזאזל, נראה לך שאני יכול לעשות הכל לבד?
נכון, אני אלוהים, בסדר, אבל יש גבול לכל דבר. אז מה אתה אומר
אבא?

אלוהים בני היקר, אמר אבא, יש לך רעיון מעניין, לך ובצע, מה
אתה רוצה ממני, כבר מזמן שלא מאכילים כאן את האלוהימים בכפית. לא למדת די? למה אתה צריך עזרה בני?

אוי אבא, כמה שאתה צודק, אבל אולי הפעם, באמת, רק הפעם, בוא תעזור לי, בחייך, נעשה משהו יפה, אהה אבא?

חשב אבא וחשב, וחשב עוד קצת, וכבר עברו איזה מאתיים מיליון
שנה, ואז, אחרי מנוחת הצהרים קרא לבנו העצל.
או קיי אלוהים שלי. תשמע, קודם כל  ולפני הכל, אתה צריך איזה
מחשב רציני וטוב, לתכנן את כל היקום שלך, נכון? תעשה עבודה
טובה בתכנון, אחר כך זה כבר משחק ילדים. אז רוץ  ותברא כבר
איזה מחשב הגון.

מה עוד אלוהים יקירי, מה עוד נחוץ לנו לדעתך? אתה לא מצליח
להעלות על הדעת שום כלום? מה עם ספר דברי הימים למשל? איך תברא עולם בלי שתדע מראש מה צריך לקרות שם כל רגע ורגע? זה לא הולך סתם ככה, אתה אומר הוקוס פוקוס - אברא קדברא - והופ, היקום מתקיים מעצמו. מה רצית, שהאנשים הבורים שתברא יתחילו להגיד שזה לא אתה, שהכל אבולוציה? אתה תוציא לנו שם רע!

אבא היה כועס ואלוהים נבהל ופרש לפינתו עד הערב. איך עליו
לתכנן ולכתוב ספר דברי הימים, לכל הרוחות, מה זה? הוא אלוהים? מאיפה להמציא את כל השטויות הללו?
בלילה, כשכיבו כבר את האורות, לא הצליח אלוהים להרדם. היה קשה לו. שכב ער במיטתו איזה מיליארד שנה, מהרהר בינו לבין עצמו במטלה הקשה שנטל על עצמו.
אוףף מה אני עושה בבוקר, מאיפה להתחיל בכלל? זה לא כל כך פשוט כמסתבר, לברוא יקום. למעשה זה אפילו די מסובך.

קם התהלך לו אנא ואנא בחדר המיטות וכשלא עלה דבר בראשו, הלך אל חדר המחשב, לנסות ולהתחיל באיזה תכנון ראשוני.
המחשב נפל. אלוהים התעצבן. ש  ו   ו    ו    ו    ב? איזה
באסה. שלח ידו לטלפון לקרוא לטכנאי, אבל לא היה טלפון.
מה קרה, התעצבן, שוב פרצו לכאן? א נ י   ר ו צ ה   ב ח ז ר ה
א ת    ה ט ל פ ו ן, צרח, עד שהקירות הזדעזעו. זה לא סתם אתם
יודעים, כשאלוהים מתפרץ ככה בכעס, זו רעידת אדמה 10 בסולם 8 של שוקי הכלב. שום דבר לא עזר. אין טלפון. חזר עצבני וזינק
למיטה כולו אדום ורותח.

בוםםםםםםם נפל לרצפה. לא הייתה שם בכלל מיטה. לא רק מיטה לא הייתה פתאום, גם הנעלים נעלמו לו, וגם מתלה הבגדים, וחדר הממד נעלם, ומנורת הלילה הייתה כלא הייתה, והמאוורר והמזגן והרצפה והקירות... כ  ל  ו  ם ... לא נשאר כ  ל  ו  ם.  א   ב   א . . .

כן בני, מה אתה רוצה עכשיו אלוהים.
אבא, הכל נעלם, לא רואים שום דבר, איפה אני? איפה אתה אבא? איפה אנחנו?
בואנה בואנה בואנה ילד, מה זה לא רואים דבר? על מה אתה מדבר? נפל לך שולחן על הראש? חטפת נבוט?

לא אבא, באמת. ה  צ  י  ל  ו    א  ב  א,   ה   צ   י   ל   ו ...

מה אתה צועק שם אלוהיםצ'יק. תתעורר, מה יש לך, אתה צורח כבר איזה מאה מיליון שנה, כל האלוהימים כבר מזמן קמו לבית הספר ולעבודה, רק אתה ישן ומצווח כמו שיכור.

אלוהים התעשת במהירות. זה היה רק חלום, חלום דבילי, אבל רק
חלום, לא נורא, אפשר לעבור את זה, הוא הרי אלוהים בכבודו
ובעצמותיו, נכון?

אז מה עושים כעת אבא, נתחיל עם היקום שלי?
מה פתאום נתחיל מותק? כבר עשית שיעורי בית? התחלת לשרטט איזו סקיצה? לגבש רעיונות? הרי נרדמת כמו בול עץ וצרחת כל הלילה ועוד מי יודע כמה לילות ברציפות.

איי אבא, זה באמת הבהיל אותי החלום הזה, אז מה? עכשיו כבר
יהיה בסדר, תראה, מבטיח, מילה של אלוהים. באמת רציתי להתחיל לתכנן.

אבא התרצה. נראה שהילד לוקח את עצמו בידים. או קיי בני, בוא
ונראה מאיפה מתחילים. נדמה לעצמנו תנאי התחלה של אמת. בסדר? מה דעתך? אחר כך תתחיל בתכנון ובהמשך, נראה אותך בורא יקום לתפארת, כראוי לבן יקיר לי.

אלוהים היה מאושר. הנה זכה לעזרת אבא. אבא הריהו חכם גדול
וותיק. אז מנחה יש, פרוייקט בטח שיש, תזה - נו קצת מבורדקת,
לא כל כך שלמה, עדיין לא ערוכה עד הסוף, אבל יהיה בסדר. סמוך על אלוהים, הכל יהיה בסדר.

מוכן בני? נשמע קולו של אבא ברמקול הרקע. כן אבא, אני מתחיל...

בוםםםםםםםםםםםםםםםם.

מה קרה? אלוהים נבהל נורא. מה זה? מה? מה קורה? לא רואים שום דבר. א   ב   א . . .

אלה הם תנאי ההתחלה אלוהים שלי. נשמע הקול והוא מתרחק והולך, מתרחק ונעלם.

א  ב   א . . .

מה עושים עכשיו לעזאזל?
מברק נחת לרגלי אלוהים: אלה הם תנאי ההתחלה שלך בן. אין לך
כלום. פשוט כלום. אתה לבד במרחבי הזמן. למעשה אפילו זמן אין.
כלום, ממש שום כלום, לא אובליסקו ולא שפיץ. לא מרחב ולא
עניינים. הכל, אבל  ה ה ה ה כ ל, מההתחלה ועד הסוף, ה ה הכל
שלך. לך ברא לך יקום בני, מה שתברא יהיה היקום שלך יקירי. מה
שתפספס, על חשבונך, מה שתפשל, יאכלו אותה המסכנים שתברא, אז בהצלחה, השטח (איזה שטח, אין שום שטח, עוד לא נברא שום שטח, שום דבר בכלל) הוא שלך. תוכיח את עצמך.

אלוהים היה נורא מסכן, ממש נורא. א  ב   א. . .

אין קול ואין אוניה, לא דובים ולא עניינים.

א  ב   א. . .

מברק אחרון נחת. אין יותר אבא. מרגע זה ועד עולם, אתה לבד,
נקודה. בהצלחה.

ואם אתפלל אבא, מי יענה לי?
נאדה, אין תשובה.

א  ב   א. . .  צעק אלוהים לחללו של שום דבר, גם אני אעשה להם אותו הדבר. אתה מבין? אני אתעלל בהם, באלה שאברא. הם יאמינו בי, הם יתפללו אלי מהבוקר עד הלילה, אבל אני אעזוב אותם לעד.
עד סוף העולם אני אחפש אותך, שלא תחשוב שתימלט ממני ככה
לתמיד.

מה עושים עכשיו רטן אלוהים אל הנצח? כיצד לכל הרוחות בוראים
יקום? מילא עולם אחד וזהו, אבל אני חייב לברוא יקום שלם? מה
עשיתי, מה חטאתי, בסך הכל השתעשעתי עם רעיון. אז מה, אסור? הרי בבית הספר לא דיברנו אפילו פעם על בריאת יקום. אפילו שמש אחת לא בראנו עד עכשיו, אפילו לא פלנטה, בטח לו חיים. ומה עם גלאקסיות? מאיפה אני ממציא את אלו? וחומרים מאיפה אני לוקח? ואנרגיה? מזה, יש לי סעודיה בכיס המכנסיים? בארות נפט? כור אטומי?

אין. שום דבר, ממש כלום, מאיפה אני ממציא את הכל? מהשרוול?

פתאום הרגיש אלוהים שהרגליים כבר לא מחזיקות אותו. הוא היה
עייף ומיואש. אבל לא בגלל זה לא החזיקו אותו הרגליים, גם
הרצפה לא הייתה עוד. אז על מה יחזיקו הרגלים?

מבאס, ממש מבאס, אין מנוחה לרשעים, קילל את עצמו. אין לי
מחשב, אין שולחן, אין טלפון, אין אבא, אין לי אפילו רצפה
לעמוד עליה. מה עושים? איך רוצים שאברא משהו בכלל? זה יכול
לקחת לי אין סוף זמן.

טוב, הוא החליט שיקח כמה זמן שיקח. לא חשוב, יעלה כמה שיעלה, בסוף יצא לו כבר משהו.

אברה קדברה. . . ניסה אלוהים את כוחו. כלום, זירו, לא נברא
אפילו גרגיר.

אברה קדברה צעק בכל כוחו, אברה קדברה, הוקוס פוקוס. . . אפילו יתוש לא זמזם, לא נראה שום אור בקצה המנהרה. לא הייתה בכלל מנהרה, ואפילו קצה של מנהרה לא הצליח לברוא.

מה הולך כאן, או שאני אלוהים או שאינני אלוהים, יהי אור כבר
לעזאזל.

זה לא הלך כמובן. מאיפה שיבוא אור? יקום עוד אין לנו, אז
שיהיה אור? איך? סתם ככה? מהשמים? הרי גם שמים עוד לא בראתי לי. מה לכל הרוחות עשיתי כשלמדנו את השיעור הזה? מי זוכר? אולי התעסקתי עם הצמות של אפרודיטה? יכול להיות? הייתה יפה הממזרת, את זה אני דווקא כן זוכר, אבל לברוא אור? איך עושים את זה בלי כלום, בלי תחנת כוח אחת לרפואה. הרי אין לי אפילו בטריה של פנס כיס. . .

כשהגיע אלוהים לאין סוף של הזמן ועדיין לא היה לו שום דבר
ביד, לא מרחב ולא זמן, רק אז הבין את האבסורד, בדיוק כפי
שהרגיש כבר בהתחלה, בעשרת מיליארד השנים הראשונות מאז שנשאר לבד.
בלי חומר, ובלי אנרגיה, ממה לעזאזל יברא יקום. אפילו כלב
שעשועים כבן זוג לא יכול לברוא, אפילו לא פרור לחם לארוחת
בוקר, זנב דג מלוח, שלא לדבר על אנשים ומחלות נפש, ואספירין
לכאב הראש. א ו  י   י   י  איזה כאב ראש.

איזה מזל יש לנו. תארו לעצמכם שהוא היה מצליח לעשות משהו.
איזה עולם, איזה יקום הוא היה בורא לנו. אנשים עוד היו
מאמינים ברצינות באלוהים, לא?

מזל, ממש מזל גדול. . .