פגישה מאוחרת

נדמה היה לה שהיא מכירה אותה. נפגשו בקניון הומה אדם בעצומו של קיץ חם ודביק. היא שוטטה בין החנויות כשידיה עמוסות שקיות צבעוניות מבטיחות.

משהו במבטה אמר לה שכבר ראתה אותה פעם אבל לא זכרה בדיוק מתי ואיפה.

שוטטה אחריה מתלבטת בינה לבין עצמה האם תגש במפגיע או אולי תעשה זאת במפתיע.

התקשתה להוריד את עיניה ומחשבותיה החלו לקלף את זיכרונותיה מזמן עבר כשהיתה צעירה  ותוססת.

משהו רטוב לחלח את עיניה ובכף ידה מחתה דמעה.

החישה את צעדיה שומרת לא לאבד אותה בבליל הצבעוני של הנשים הקרתניות הרועשות הלוך ושוב.

ליד קפה ארומה נצטלבו דרכיהם. היא נגשה אליה ןאמרה: אנחנו מכירות מאיפה שהוא אני אחת שלא שוכחת פרצופים כשאני רואה אותם"

נסתה לנחש: "אולי מבית הספר היסדי או מהתיכון או אולי מהקבוץ?"

עמדו זמן מה שנדמה ללא סוף ונסו לגלות מהי התחנה בה פגשו זו את זו.

היא הציעה: "למה שלא נשב לכוס קפה אני מזמינה"

שמחה על ההזדמנות שנפלה לידיה לשבת ולתת מרגוע לרגליה העיפות ואמרה: " למה לא בעצם, תודה על ההזמנה"

ישבו שתיהן אל השולחן הקרוב הניחו את השקיות . מנסות להזכר-

היה זה יום גשם שוטף .בבקר כשקמה משנתה  הציצה מן החלון והתמתחה בעצלות מפנקת."אולי לא אלך היום לעבודה אשאר מתחת לשמיכה החמה"?

אל החלון הפונה אל השביל נכנסו ובאו משכימי הבוקר הנחפזים לעבודתם. "מה יהיה אם משהו יראה אותי בבית " נבהלה מהאפשרות ובו ברגע החליטה שתצא לעבודתה.

התארגנה במהירות  נטלה את המטריה החומה שפעם הביאה באחת מנסיעותיה לחול והופ יצאה לרדוף אחרי האוטובוס.

ברגע האחרון שניה לפני שהנהג התניע היא כבר ישבה בספסל הראשון סמוקה מהריצה ומוכנה לשמוע כל מה שיעלה על דל שפתיה של שכנתה למושב הראשון. היא עצמה בעפעוף את עיניה ונתנה לה לדבר אוטוסטראדה.

מחשבותיה היו הרחק משם.

האוטובוס התנהל לאיטו מתחנה לתחנה ומחשבותיה נדדו עמו.

בצומת הראשי עצר לפתע הנהג פתח את הדלת והעלה נוסע מזדמן. היא פתחה את עיניה סגרה מחשבותיה ואיבדה פעימה.

,"הוא עלה לאוטובוס" אמרה לעצמה: "מה הוא עושה פה?"

כלה נרגשת ורוטטת. מדיו המגוהצים וחיוכו המבויש אך ההחלטי משכו את תשומת לבם של הנוסעים האחרים. היא השפילה מבטה ותהתה בינה לבין עצמה מה עתיד לקרות.

הוא נגש מחויך אליה תפס בידה ואמר: קדימה יורדים"

היא אחזה בכף ידו נתלית משהו על זרועו מובלת ומתרצה. ירדו קצת אחרי הצומת ." לעבודה כבר לא תלך" מלמלה לעצמה.

הגשם טפטף בעוצמה עליהם. פתחה את המטריה החומה אחז בידו את המטריה וחפן אותה תחת חיקו. התחילו לרוץ לתפוס מחסה לא יודעים בעצמם לאן .

נכנסו בשער הקבוץ שעל אם הדרך. רטובים ונפעמים. האדמה שמסיביבם רוותה מים ורגליה דשדשו בבוץ. נעליו נרטבו  אף הם ונדמה היה שאין בנמצא קורת גג.

המים נטפו מבגדיהם פניהם אדמו מן הקור .הוא שפשף באהבה את פרקי ידיה והזרים חום לגופה.

תשוקתם בערה בקרבם.

נסמכו זו על זה .הוא השליך את המטריה מידו חבק את גופה הרועד והוביל אותה אל סככה חשופה באמצע שום מקום.

היא הביטה לתוך עיניו הוא נשקף בעיניה מחיך ושפתיו נוגעות בשלה. לשונו בפיה והם בולעים בצמא זה את זו.

ידיו מרפרפות בעדינות על גופה ושלה בשלו.

הגשם חדל מלזעום.הטפטוף הקל נגן באוזניהם מנגינה ערבה.הוא הפשיט אותה מבגדיה היא את שלו ושרועים על האדמה הבוצית והקרה טעמו ברעבתנות אחד את חמוקיו של השני.

הוא הרווה בעוז את תשוקתה וזעקותיה נשמעו למרחוק. דבוקים כגוף אחד נשמו לרווחה את הצינה החמה שפשטה בגופם. נינוחים  חבוקים דבוקים ומסופקים. היא נגבה בלשונה את איברו הרטוב והוא  אסף מערותה את שאריות האהבה. חשו עצמם נקיים וברים.

אספו בגדיהם לתוכם. הוא אחז בידה ברפיון היא חפנה את עכוזיו ויחד המשיכו לדשדש באדמה הספוגה מים. הולכים והולכים והשתיקה ביניהם מספרת את תשוקתם. לפתע הפכה האדמה לגוש בטון מנוכר. הם מצאו עצמם במדרכות הקבוץ.

המשיכו ללכת חוששים מגלוי מעשה אהבתם. מרחוק ראו אותה. קטנה נמרצת אדמונית.  

כשדרכם מן הסתם הצטלבה אמרה האדמונית:" מה אתם עושים פה? אתם רטובים ככלב נרדף, בואו אלי תתיבשו ונשתה משהו יחד"

הסתכלו זו בזה והנידו מבט מחויך :"כאשר אבדנו אבדנו..למה לא בעצם"

 נכנסו לביתה. חמימות קבלה את פניהם. .היא מזגה להם כוס תה וכבדה אותם בעוגיות וחיוכים מרומזים.

הם נהנו מחברתה סומכים עליה שתשכח את הרגעים האלה כשיצאו מביתה לדרכם.

 .חלפו חורפים רבים ולבה כבר לא פועם לקראתו.  כבדה תנועתה ומלאו חייה רגושים קטנים.

האדמונית שלצידה שתתה את  הקפה בלגימות קטנות ובחיוך גנוב. היא החזירה לה בחיוך, מלטפת את ראשה שהאדמוניות עדיין שרועה בתוכו . עמדה על כך שתשלם על הקפה. נפרדו לדרכן. הרגישה שהיא כבר לא חייבת לה דבר.