חייה

אני רק ילדה שלא הייתה מסוגלת להתבגר.

כשהייתה קטנה התבגרה מהר מדי.

יותר מדי צלקות על פניה הקטנות.

הלב שלה סבל יותר מדי חבלות.

הלב הקטן שעדיין פועם, בחולשה.

האם אתה מכיר אותי אדוני?

אינך מכיר אותי.

ישנו אדם שאי פעם יכיר אותי?

חייה כאילו זה יומך האחרון.

גם אם אתה מרגיש שחייך לא שווים פרוטה,

ובכל דקה דמעה מאיימת להתפרץ

ולהחריב את עולמך.

חייה

גם אם אין לך אף אחד להאמין בו,

אף אחד שיחבק אותך

שיבין את כאבך

וירפא את נשמתך המדממת.

חייה

גם אם אתה מרגיש שאתה שרוי בגיהינום,

והמשיח לא קרוב יותר משהיה אתמול,

אין אף אחד שיציל אותך

והחום הורג אותך לאט לאט.

חייה

גם אתה מרגיש שזה לא שווה את זה,

ועדיף לתת לרוח לשאת אותך איתה,

גם אם אתה מעדיף שהאפר שלך יתפזר באוויר הקר,

ואנשים אולי יתאבלו בדממה על מותך,

גם אם אתה יודע שאף אחד לא יצטער כשזה יקרה,

רק חייה.

אני מזמן כבר לא חיה,

והבנתי שאולי אני מפספסת משהו.

כבר מאוחר מדי.