26.3.06
שינוי גורלי / שרון נחום
ב – 7:00 בערב נכבו לי החיים.
ייחלתי לשינוי בחיי, כל שינוי שיוציא אותי מהשעמום, כנראה שהייתי צריכה להיות יותר ספציפית.
הכל התחיל לפני שנה, דפי חברתי הטובה ערכה מסיבה בוילה של הוריה ברמה"ש לציון סיום לימודיה באוניברסיטה. היא הזמינה את כל עורכי הדין לעתיד וכמובן אותי ואת בני בעלי בשלוש השנים האחרונות. דפי הייתה בדיוק ההפך ממני, פרועה, שלוחת רסן, סקסית בטירוף ובלתי ניתנת לביות.
אף פעם להא הבנתי איך נקשרנו זו לזו, אני שכבר בגיל 21, קשרתי את חיי עם הגבר הראשון שהתייחס אלי ואהב את גופי העגלגל.
סיפוריה של דפי על הלילות הסוערים עם בני הזוג המזדמנים שלה סימרו את שערי ומעט הביכו אותי, אך בסתר ליבי במקום מרוחק, פינטזתי שזו אני.
בני לא יכל להצטרף אליי למסיבה, זה נפל על היום הקבוע שלו לניפוח הכרס בבר המקומי עם חבריו לעבודה. התבאסתי ללכת בגפי אך דפי לא הסכימה לשמוע שאני לא אגיע "לא חסרים גברים במסיבה, לא יורידו ממך את העיניים תאמיני לי" אמרה ואני כמובן לא האמנתי לה, אך באותו היום בבוקר נתתי לה לסחוב אותי ליום פינוק, כך הדגישה. התחלנו במספרה, המשכנו לארוחת בוקר בארומה וקינחנו ברכישת שמלות בקסטרו למסיבה.
בני גיחך למראה השמלה שלגופי: "אני לא מבין למה את צריכה לחקות את דפנה את נראית כמו פרוצה".
הלחיים שלי בערו מכעס ובושה, אהבתי את הדמות שניבטה אליי במראה, אחרי שהתלבשתי והתאפרתי אבל עכשיו אחרי הדברים הנוראים שאמר לי, הרגשתי זולה ולא יכולתי לסבול יותר את נוכחותו המזלזלת. שמחתי כשהוריד אותי ליד ביתה של דפי ונסע.
דפי נראתה זוהרת מתמיד, " ואוו את נראית מיליון דולר" אמרה וחיממה לי את הלב. המסיבה הייתה הצלחה גדולה, האלכוהול נשפך כמו מים והמלצרים לא הפסיקו להזרים מגשים עמוסי בשרים משובחים. את דפי בקושי ראיתי בין המוני החוגגים וזה די היה צפוי, באשר לי, ישבתי מרבית הזמן בצד, מנשנשת מכל הבא ליד ונהנית מהאווירה.
"שלום יפהפיה", מאחורי נשמע קול גברי ובהתחלה לא הגבתי, שנים שלא החמיא לי גבר, אך הבל הפה החם על צווארי גרם לי בכל זאת להסתובב ולהיתקל במבט הכי עמוק שראיתי מעודי, אולי זה היה היין ששתיתי אבל הרגשתי שאני נשאבת אל תוך מערבולת של חול טובעני שהיו עיניו.
זה היה עידן, חבר ללימודים שבעבר דפי הציגה בפניי.
גמגמתי שלום רפה, וחייכתי, הוא התיישב לידי: "את לבדך?" שאל, עניתי שכן וניסיתי להיזכר אם הוא ראה אותי בעבר עם בני. השיחה בנינו קלחה ושמחתי כשהציע לי לרקוד, דבר שלא עשיתי זמן רב.
רקדנו לצלילי שיר שקט וחום גופו שחדר לגופי דרך בד השמלה הדק, העביר בי צמרמורות בכל הגוף.
הרגשתי מעט מסוחררת מהיין, הוא הציע שאנוח בחדרה של דפי וליווה אותי.
כשהתיישבתי על מיטתה, נישק אותי על הלחי ואמר שמאוד נהנה לפגוש אותי שוב ופנה ללכת, אך אני לא יכולתי לתת לו, לא חשבתי יותר מידי ופשוט נעמדתי מולו ונשקתי לו על שפתיו, הוא נענה לי מיד ונישק אותי בלהיטות. לשונו החמה והרטובה החלה ללטף אותי במורד הצוואר והרגשתי שאני נמסה, כל גופי בער מתשוקה אליו והתחלתי לפרום את כפתורי חולצתו כשאצבעותיי מתבלבלות.
דקות מעטות אחרי, הוא כבר היה בתוכי. המולת החוגגים מעבר לדלת היסתה את סערת התשוקה שלא טרחנו להשקיט. כשסיימנו עדיין חבוקים ושקטים הוא ליטף את גופי בעדינות ואני חיכיתי לרגש החרטה שאמור לבוא אך להפתעתי הרגשתי אישה, הרגשתי יפה, נחשקת, סקסית, הרגשתי פשוט נפלא.
הרמתי את שפתיי אליו והוא מיד הצמיד את שפתיו וליטופיו הפכו מסיביים יותר, העברתי את אצבעותיי ברפרוף במעלה ירכיו החשופות והרגשתי את גופו נידרך שוב. אני לא זוכרת כמה פעמים העפלנו אל האוורסט אך לבסוף כשהתלבשנו כל שרירי גופי רעדו.
הרגשתי מעט מבוישת לצאת בלוית עידן מהחדר לאחר זמן כה רב, אך נראה כי אף אחד לא שם לב. השרידים האחרונים של המסיבה היו שרועים רדומים או על הספה או על השטיחים.
עידן הסיע אותי הביתה, נפרדתי ממנו בנשיקה חטופה ועליתי את ארבעת הקומות לדירתי בקלילות, בני עוד לא הגיע ואני נכנסתי להתקלח ונרדמתי מיד, בטוחה שעם חיוך.
עידן לא התקשר אליי למחרת, גם לא ימים אחרי כן, אך לא התאכזבתי, גם לא התחרטתי על מה שקרה.
אחרי אותו לילה הרגשתי שחל בי שינוי, האמנתי בעצמי יותר והערכתי את עצמי יותר ובעקבות זה גם בני שינה את יחסו כלפי, הוא לא הבין מה השתנה בי, אך הוא אהב את זה, נראה היה שהחיים שלי עלו על המסלול הבטוח, עד ששלושה חודשים אחרי זה קיבלתי שיחת טלפון מדפי. דפי שתמיד היתה צוהלת בדיבורה, היתה עכשיו מוזרה. לאחר שתיקה של שניות ארוכות היא אמרה לי שעידן לידה והוא רוצה לדבר איתי, הרצתי תסריטים בראש, מה אני אומרת לו והאם כדאי לי להיסחף איתו לעוד לילה סוער..
אך קולו הרשמי קטע את הרהוריי .. "חגית אני מאוד מצטער שאני צריך להגיד לך את זה אבל ... אני נבדקתי ומסתבר שאני .. שהבדיקה שלי ל – HIV יצאה חיובית, ואני צריך להודיע לכל מי שהייתי איתה כדי שתיבדק.. אני מצטער" אמר וניתק. השפופרת נותרה בידי, הנשימה היתה ממני והלאה, הרגשתי שהשמים נפלו עליי. רבע שעה לאחר מכן דפי כבר הייתה אצלי, השעה הייתה 12:00 בצהרים והיא הציעה שתיקח אותי להיבדק באופן פרטי במרפאה בפ"ת. נסענו מיד כשאני לא מתפקדת בכלל, נשענת על דפי ולא מסוגלת להוציא הגה מהפה, כל הזמן חשבתי אייך אני מספרת לבני. דפי ניסתה להרגיע אותי שגם היא עברה פעם את הבדיקה ובטוח שהכל יהיה בסדר, לא בהכרח נדבקים וכנראה עידן נדבק רק בחודש האחרון.
ההמתנה לקחה 45 דקות מורטות עצבים. הבטחתי לעצמי שאם הכל בסדר, לעולם עוד לא אבגוד בבעלי, לא אחפש ריגושים מבחוץ אשקיע את עצמי בבניית משפחה עם בעלי.
האחות קראה לי לחדר, נכנסתי עם דפי, "גב' חגית דיין? " שאלה בפנים חתומות.
"כן" עניתי בקושי, אפילו את דפיקות הלב שלי שמעו יותר חזק.
"תראי בבדיקה שערכנו לך התברר שאת נשאית של המחלה, אך זה לא סוף העולם, עם טיפול ...
אך אני יותר לא שמעתי כלום.
הייתי צריכה להיות יותר ספציפית כשביקשתי שינוי, הסתכלתי בשעוני.
ב – 7:00 בערב ניכבו לי החיים.
