קבצן

להלך בינות גשרי גדות התהום והמים,

נוכח פעימות זועקות ופורצות מאשדות החיים.

הבחירה שוטפת את ההכרה כהתגלות כבירה,

והאשמה מחלחלת כנושאת בשורה יקרה.

מסע שלם אל עבר החירות נוסק בעצבות,

ארשת הנצח מתקשטת לשוא בסמלים וכמיהות.

משב ההתנכרות והניצול אינו מובן,

והופך מרצון לקבצן האהבה וקורבן.

צינת העליבות חסרת שורש זוקפת ראש ומתהדרת ,

ואל פתח שערי ערלי הלב שוב ושוב מתדפקת.