יום א' אחר צהרים– מיכל ודינה שכבו חבוקות. מיכל החלה לנמנם, בעודה שוכבת נשאו אותה זיכרונותיה אל מחוזות ילדותה. היא נזכרה בבית אבא. ביתה היה תמיד בית חם , אביה יהודה ואימה אסתר ניהלו בית מסורתי מסביר פנים ומכניס אורחים. לאביה היה מפעל קטן לעיבוד מתכת שבו עבדו כעשרים פועלים, המצב הכלכלי היה שפיר, ואביה פינק תמיד את הילדים בכל טוב. הם היו חמישה, שני בנים ושלוש בנות, מיכל הייתה בת הזקונים, בבת עינם של כל בני המשפחה. ילדה יפיפייה, חברותית ונוטה להתחבב על כולם. כל מי שהיה בקרבתה לא יכול היה להתעלם ממנה. יופייה ופקחותה היו לשם דבר בשכונה.
זיכרונותיה נשאו אותה לאירועים שונים – היא נזכרה בימי שישי בבית , רואה בעיני רוחה את אמה אסתר מדליקה נרות שבת, רדיד לבן מכסה את ראשה, ידיה מכסות את פניה, ותפילה זכה לשלום ביתה עולה מפיה. אווירת ימי השישי תמיד שימחו אותה ונטעו בה תחושה של זכות ועונג. כשאביה שב מבית הכנסת וכולם הסבו אל השולחן בקבלם את שבת המלכה בשירה, פרצה אהבה גדולה מלב אימה, לבנה וזכה חובקת את כולם,
מיכל עצמה את עיניה מראות ביתה מעת היותה נערה בת חמש עשרה עלו במעין חלום וגרמו לה לבכות, בכייה היה שקט ומאופק, כאילו בוכה לתוך עצמה . היא ראתה את בית אביה בעוני ובמחסור. התמונות שחלפו לפניה היו אפורות וכהות. אביה ירד מנכסיו בתקופת המשבר הכלכלי. המיתון קיצץ בהכנסותיו, הוא נאלץ לפטר חלק גדול מעובדיו, חובותיו גדלו , הלוואות שלקח לא הניעו חזרה את פרנסתו והיה לו קושי להחזירם, הוא הגיע למצב של "חדל פירעון"..
המשבר נתן את אותותיו בבית המשפחה, הפינוקים אליהם היו מורגלים נעלמו, הארוחות היו דלות יותר, דברי מותרות שהיו בבית נעלמו אט, אט, כנראה נמכרו. היכולת להחזיר את הלוואות הפכה להיות קשה, בצר לו פנה יהודה בן-שושן לשוק האפור וביקש הלוואה מיוסי ה"בנקאי".
אביה לקח הלוואה בריבית קצוצה. הריבית עליה התחייב הייתה רצחנית. המעגל הלך וסגר עליו הלך והטביע אותו בים של חובות עד כי לא נראה כל מוצא עד שהגיע למצב של ייאוש. התדרדרות החלה מהיותה בת חמש עשרה ונמשך עד עצם היום הזה. אחיה התגייסו לצבא ולמעשה עזבו את הבית, שתי אחיותיה למדו בתיכון אבל עשו מאמץ לעזור בכלכלת הבית. מיכל שמחה לעזוב את הבית. בהמלצת העובדת הסוציאלית התקבלה לכפר הנוער "עין צורים" והייתה לבת חסותו של
צחי ליבנה.
מיכל שקעה עמוק בהרהוריה וזיכרונות ילדותה מוצאת מעט ניחומים מכך, היא התפכחה מכך כאשר דינה פנתה אליה ואמרה "החלטתי מה לעשות. אני אתלבש כמו הבנות הזנותיות של משה "הסכין" ואצא לפאב שבעיר בו הוא מבלה. הוא מכיר אותי, ואני יכולה "לטפל" בו אני יודעת איך. כשיקשיב לי אבקש ממנו לרדת ממך. האמת עדין לא ספרתי לי מה בדיוק הוא רוצה ממך"
מיכל הקשיבה לדינה הביטה בה בהרהור ואמרה " הוא רוצה שאעסוק עבורו בזנות, הוא רוצה שבכסף שאשתכר אחזיר את החוב של אבא שלי, הוא אמר לי שאני נערה יפיפייה והוא יוכל להשיג לי קליינטים עשירים"
דינה עיוותה את פניה בשאת נפש " שפל עד עמקי נשמתו הבן זונה הזה" אמרה " טוב, אני חושבת שיש לי את המידע המתאים וסודות קטנים בהם אוכל לשכנע אותו להפסיק עם זה".
"דינה את חייבת להיזהר " אמרה מיכל " את יודעת עם מי יש לך עסק, עשי לי טובה על תסתבכי איתו בכלל ועבורי בפרט"
"אין לך מה לדאוג" השיבה דינה " אני יודעת איך לטפל בטינופות כאלה" המשיכה "ועכשיו בואי עזרי לי להסתלק מהמוסד. כשיחשיך את תסיחי דעתו של יבגני השומר ואני אצא העירה. לאחר שאסיים עם משה "סכין" אתקשר אליך".
***
יום א' שעת בין הערביים - דינה פנתה להחליף את בגדיה, היא לבשה מכנסי ג'ינס הדוקים שהחמיאו לגזרתה החטובה, החליפה את חולצתה בחולצה אדומה וצמודה שהבליטה את שדיה המוצקים, סרקה את שערה החום ופיזרה אותו על כתפיה, את פניה איפרה באיפור המבליט
את חינה.
היא בחנה את עצמה בסיפוק וחייכה, "אני חושבת שההופעה הולמת אותי והיא תעשה את העבודה" אמרה בנימת ביטחון.
הן פסעו יחד לעבר שער המוסד, אוחזות ידיים בדממה מבלי להחליף מילה. הייתה ביניהן מעין קירבה עמוקה ,קשר עמוק, תחושה שלא הכירו קודם לכן. כשקרבו אל השער פנתה מיכל אל השומר, כאשר דינה נחבאת אל הצללים.
"ערב טוב יבגני" אמרה מיכל " אני רוצה לצאת לעיר".
" לא, לא בשום פנים ואופן לא" אמר יבגני במבטא רוסי מודגש " המדריך צחי אמר שאסור לך לצאת מכאן".
"יבגני, יבגני" קראה מיכל "עשה לי רק הפעם טובה קטנה" היא התקרבה אליו באופן מתריס ומתגרה. משקרבה אליו הסתירה את שדה הראייה. דינה ניצלה את המצב וחמקה מבעד לשער בקלילות והתקדמה במהירות לעבר החשכה. השעה הייתה שש לפנות ערב , החשכה החלה לרדת דינה צעדה על הכביש מתרחקת מהשער, מנופפת לשלום אל עבר מיכל.
מיכל פנתה מהשער והחלה חוזרת אל פנים המוסד. לפתע נעצרה סבה לאחור הביטה אל החשכה ואמרה בלחש " שמרי על עצמך חברה נאמנה".
***
יום א' שעות ערב- צחי ישב במשרדו , הערב ירד מכסה בחשכה את המוסד. תאורת הדרכים האירו את השבילים ואורות החלו מבליחים מהחדרים. צחי לא היה מרוצה כלל מעצמו, הוא חש כי חטא לעצמו על שלא בחן את מצבה של מיכל במשך כל היום. הוא עדיין לא ירד לעומק העניין והרגיש כי בידו תעלומה בלתי פתורה.
" אינני יכול להזניח את העניין בקלות כזאת "אמר לעצמו. הוא אמנם התקשר להוריה של מיכל, משלא השיגם , זנח את המשך החיפוש בטלפון. הוא לא שוחח עמם באותו היום.והרגיש כי לא עשה מספיק. חשש כבד התגנב לליבו, נדמה היה לו כי מה שניגלה לפניו הוא איזה שהוא קצה קרחון, וחובה עליו לנקוט פעולה לבל יתנגש בקצה הגדול והמוסתר של אותו קרחון.
צחי יצא ממשרדו והלך לחפש את מיכל. הוא מצא אותה בחדרה שוכבת על מיטתה, מכונסת בתנוחה עוברית, ידיה צמודות לגופה, עיניה פקוחות, וחיוורון מכסה את פניה, אותות של מתח ודאגה ניכרו בה.
הוא התיישב לידה הניח ידו על כתפה בזהירות רבה " מה קורה איתך מיכל" . היא שתקה לא משיבה כל תשובה, מבט עיניה מזוגג, פיה קפוץ.
"מיכל " חזר ואמר "אני מבקש ממך שתתלווי אלי למשרד אני חייב לקבל תשובות לשאלות שמטרידות אותי". הוא הושיט את ידו, לקח את ידה בעדינות ומשך אותה קלות בסייעו לה לקום. מיכל קמה ממיטתה כרובוט מכני וצעדה אחריו באיטיות, בתנועות מדודות ומכאניות, כך הלכה עמו עד הגיעם למשרד..
היא נכנסה למשרד והתיישבה על הכיסא שניצב סמוך לשלחנו המשרדי, כל הזמן הזה שתקה, לא הוציאה הגה מפיה..
" מיכל די לך עם ההתנהגות הזו, אינני יכול לסבול זאת יותר, אני רואה כאב עצום בתוכך, אני כואב את כאבך, אני מבקש ממך אפשרי לי לעזור לך, הסבירי לי מדוע שאלת אותי בבוקר את השאלה המוזרה הזו, מה הקשר לזנות, מה קורה, האם הסתבכת במשהו" צחי המטיר את שאלותיו בקצב מהיר, ולא נתן למיכל הזדמנות להשיב. כשנרגע השתתק והביט בה.
מיכל הפנתה את מבטה אליו, פניה חיוורות, ובקולה הרוטט החלה להשיב לו, כשדמעות עולות בעיניה" "ראה צחי" אמרה לו "אינני מנסה להתחמק ממתן תשובות, לבטח שמת לב כי כל היום אני במתח עצום. אני באמת מוכנה לספר לך את במה דברים אמורים, למרות שאינני משוכנעת שיש ביכולתך לעזור לי".
" נסי אותי מיכל" השיב לה צחי "יתכן ויש בידי כמה הפתעות ואפשרויות לסייע לך".
מיכל הביטה בו מהססת לבסוף, החלה לספר את סיפורה:
.
" צחי, אתה מכיר את המצב הכלכלי שלנו, אבא הסתבך בחובות מעל הראש, הוא חייב כספים לבנקים, הילווה מכולם, ניסה לגלגל כספים מחוב לחוב אבל לא הצליח לסלק. את חובותיו. העסק של אבא פועל בעצלתיים, ומאז המשבר הוא אינו מתאושש. כל זה עדיין הרע במיעוטו.
בצר לו הילווה אבא כספים בשוק האפור מיוסי "הבנקאי" בריבית של חמישה אחוזים לחודש, ועשרה אחוזים לכל חודש איחור. אתה מתאר לעצמך את קצב גידול החוב. המצב השפיע על המשפחה , ונדמה היה לי כי אבא דיבר כבר על התאבדות, אבל הוא יודע שזה לא יפתור את הבעיה עבור המשפחה".
"כשהייתי בחופשת שבת, אתמול, תפס אותי אחד הפושעים של יוסי "הבנקאי" שמו משה ה"סכין", הוא יד ימנו של יוסי. משה הוא פושע מהסוג הנקלה ביותר. הוא סחב אותי לאיזו סמטה והסביר לי בצורה מאימת שאבא שלי חייב להם הרבה כסף, ולא נראה כי הוא יכול להחזיר את החוב. הוא הסביר לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מה עומד לקרות אם אבא לא יחזיר את החוב מייד, הם מתכננים לפגוע באבא שלי, אולי גם באימא,הוא הבהיר לי שמשפחתי בכלל ואבא בפרט בסכנת חיים, אם החוב לא יסולק. אז הציעה לי עסקה.
משה אמר לי כי אני עם היופי הבתולי שלי יכולה לעשות הרבה כסף אם הסכים להיות נערת ליווי לאנשים עשירים. אני אוכל לעשות הרבה כסף אמר, כל קליינט יהיה מוכן לשלם פי שלוש ממחיר שמרוויחה זונה רגילה, כך שתוך שלש עד ארבע שנים אני אחזיר את החוב של אבא".
הוא נתן לי כמה ימים לחשוב על זה, ואם אחליט שכן, אפנה אליו, הוא ממתין לי.
לפני שהלך אמר לי שלא אגש למשטרה, יש לו מרגלים בתחנה, אם ייודע לו כי התלוננתי זה יהיה הסוף שלי ושל אבא שלי".
"השאלה ששאלתי אותך נועדה לשתי מטרות, האחת רציתי לדעת כמה כסף אני יכולה לעשות ותוך כמה זמן אכסה את החוב. המטרה השנייה רציתי לאותת לך כי אני בבעיה נוראית.
היא השתתקה לרגע, שוקלת את דבריה והמשיכה,
"אתה יודע צחי, עם כל הרצון העז לחלץ את אבא והמשפחה, אינני חושבת שאני מסוגלת להיות נערת ליווי, או זונה או כל דבר כזה, אני מעדיפה לשים קץ לחיי. בשלב זה פרצה בבכי מר וכל גופה הטלטל ורעד.
צחי ניגש אליה חיבק אותה חיבוק מגן ואבהי מנסה לגונן עליה. מיכל לא פסקה לבכות. הוא הניח לה לפרוק את כל מטענה הרגשות הפגועות.
כשנרגעה פנה אליה ואמר " אני מציע שנפנה למשטרה ונתייעץ, יש לי חבר טוב במשטרת אשקלון רב פקד אלון".
מיכל הפסיקה אותו ונראתה כמי שרוצה לפרוק משהו ממצפונה:
"אני חייבת לספר לך עוד משהו" אמרה " דינה החברה שלי הציעה לי עזרה. אתה בודאי זוכר שלפני שהגיעה לכאן היא השתייכה לאחת הכנופיות באשקלון והכירה אישית את משה ה"סכין" . היא יצאה היום לפנות ערב לדבר איתו ולשכנע אותו לרדת ממני ומהמשפחה שלי. דינה סיפרה לי שיש לה נשק נגדו כמה סודות שעלולות להזיק למשה ולהכניס אותו לכלא, אם יוודאו למשטרה".
צחי הביט במיכל בדאגה, לפתע החוויר כשהבין את חומרת המצב, הוא הבין לאיזה תסבוכת עלולה דינה להיכנס. ללא היסוס הרים טלפון לידידו הרב פקד וסיפר כי אחת מחניכות המוסד עזבה ללא רשות בכוונה להיפגש ולאיים על משה,ה"סכין".
כשכל זה התרחש הייתה השעה תשע בערב. דממה השתררה בחדרו של צחי, מיכל הפסיקה לבכות היא ישבה דוממת שפופה ומפוחדת.
בשעה עשר ושלושים צלצל הטלפון, מאחורי הקו היה ידידו של צחי רב פקד אלון ממשטרת אשקלון, הוא הודיע לצחי כי נערה הלבושה במכנסי ג'ינס הדוקים וחלוצה אדומה מבליטה נמצאה.
"היכן מצאתם אותה" שאל צחי,
"בשדה שליד הכפר" הייתה תשובתו, "היא נדקרה למוות בכל חלקי גופה".
מיכל שמעה את הבשורה, גל של קבס עלה מתוכה, לפתע חשה במעין מהלומה הניחתת בתודעתה, גל שחור הציף אותה היא צנחה ארצה בעילפון.
***
יום א' בבוקר – צחי ליבנה מדריך ראשי בכפר הנוער "עין צורים" התעורר משנתו. הוא קרע מעליו את קורי חלומותיו ומחה מעל פניו את עקבות שנת הלילה.
לפתע חדרה להכרתו העובדה כי עבר איזו שהיה חוויה טראומטית, הוא לא זכר האם זה חלום או מציאות. חשש כבד כי הסיטואציה המסויטת בה נמצא עומדת לסוחף אותו למצב בלתי נסבל.
הוא מיהר להתרחץ ולצאת אל כפר הנוער כשבלבו תחושת אסון בלתי ברורה.
הוא הגיע אל הכפר בשעה שבע ושלושים בבוקר. החנה את רכבו ופסע בשבילי הכפר אל עבר משרדו, בהתקרבו אל חדר האוכל, ראה לפניו את מיכל ודינה הולכת בשביל, אוחזות ידיים. הן חייכו אליו חיוך ענק ,ובירכו אותו לשלום.
