בית

והבית ההוא בקצה הפינה

נשאר לבן ואדום ולבן

חלון שחושף את עובדות העבר

קצב החיים והחורף הקר

ברק מצליף עד אחרון המיתר.

על גלי האימה השוקקת

אין ספור רגליים בחוג הסרטן

צרופי חזון ודעת

האם עוד תזכור את בכיין,

ספרו סיפורים את אחרון הימים

דיקנות שכזאת בשיבת אנשים

מזכרת שחפצה להישאר בליבי

על בית קטן שנשא גם אותי

נשאר לבן ואדום ולבן

שקט של ילד קטן.

והצבע עוד בעינו עומד

שאל הנחש אם אתה חי או פוחד

פה פעור זעקה נפוחה

מזכרת שהתרוצצה לה בין השמיכה.

והזמן ששהה בקצה הפינה

נשאר לבן קצת אדום מעט לבן

כצל שזוכר כל שעה

ואיך תדע אם הכל כבר עבר

קצב החיים וחורף קר.

והבית ההוא בקצה בפינה

שוב נשא את הליל לגדודי החמה

צבא של אור בחידות יהלום

מחשבה להוטה בשבי החלום

נשאר לבן ואולי קצת אדום

ובין לבין אני קורא לך דרור

חצי נוצות אוזלים למשמרת

קיר אטום ממרחק יד אילמת

אין ספור רגליים בחוג הסרטן

צירופי חזון ודעת

נשאר לבן ואדום וקצת לבן

שקט שקט אין פה חמצן.

אם זה לא אריה זה בטח מחט.

והבית ההוא בקצה הפינה

היה נע בעצירה בלי ללכת

הזהירות השאירה מתנה

ומפתח קטן למסגרת

נשאר לבן וקצת אדום

אולי שישאר קצת נחת

ואין לשכוח שהפה פעור

כי מהבאר האמת צורחת

ביקורים שבאים הולכים ובאים

ודממה אחת נשכחת

ירית האקדח במקצב החושים

בחדר אחד הדהוד הפרחים.

והבית ההוא בקצה הפינה

שהיה שלי ושלך ולא נברא מעולם

עמד על משמר וצד כוכב

כגל ששומר על ספינה

לוחמי החופש בריקוד השחר

נשאר לבן וקצת אדום

כמו יום שאבד את השנה

והינו הולכים וחוזרים ושבים

ודממה אחת נשכחת

מאזניים ביקשו שפה חדשה

כדרך שאין לה קווים.