מה שכמעט קרה

עמדתי ברחוב החשוך

ליד הג'יפ היקר

החשוף

רק אני והמפתחות

השער פתוח

הכל כל כך זנוח

רק אני

אני

והמפתחות

והג'יפ היקר

ואני הזולה

עם שארית הדמעות

שייבשו על לחיי

ואני מחזיקה את המפתח ללבך

השברירי

מכניסה ופותחת

מוציאה את התיק כמעט בורחת

אבל לא בזמן

מאוחר מיד, ילדה.

הוא תופס אותי מאחור

אין לי אפילו שנייה אחת של אור

בלי להשתהות הוא משסף את גרוני בסכין

אני אפילו לא צורחת רק חושבת על ההשלכות

ועל כל העלים שנבלו ועל כל התקוות

שלא יתממשו

אני צונחת לאט אל האדמה

אני מתה או חיה זה לא משנה

אני מכוסה דם אבל לא מרגישה

אני סתם עצובה כי לא צריכים אותי במגמה

וכי אתם לא שומעים אותי כשאני שרה במקהלה..

הוא פותח את האוטו

נוסע

הכל באשמתי

ואני מדממת

מחכה לרגע שימצאו אותי

יודעת שאז אני אמות באמת

כשאראה את הצער על פניי מולידי

ואת החורבן שאביא כי הייתי טיפשה ולא נזהרתי

טרגדיה נוראה

כל כך הייתי קרובה,

אבל בסוף לקחתי את התיק סגרתי את הג'יפ סגרתי את השער

וחזרתי הביתה בטוחה.